בָּרְבַּרָה טוּכְמָן וְעַכְבְּרֵי הַבִּיבִים


משה ניסים

יום חמישי, 28 באוקטובר 2010

מפריחי הפרפרים


אֵינִי אוֹהֵב אֶת
הַבְּעָלִים הַבִּלְעָדִיִּים
שֶׁל הַפַּרְפַּרִים
בְּמִגְוָן הַצְּבָעִים.

בַּמִּזְבָּלָה, כְּשֶׁהָעִפּוּשׁ עוֹלֶה,
הֵם מְשַׁחְרְרִים
אֶת אוֹצָרָם הַבִּלְעָדִי
וּמִתְפָּאֲרִים.

מַפְרִיחֵי הַפַּרְפַּרִים
הַסַּסְגּוֹנִיִּים מְרַפְרְפִים
מֵעֵבֶר לְהָרֵי הַחֹשֶׁךְ בְּיוֹם שֶׁמֶש.
דְּרוּכִים לִפְעֻלָּה.

וּבְאֵין מִזְבָּלָה זְמִינָה
יְרַפְרְפוּ רָחוֹק
כְּדֵי לְהִתְפָּאֵר בְּצִבְעוֹנִיּוּת
אוֹצָרָם.

דְּעוּ לָכֶם,
הֵם הָאֲנָשִׁים הַנֶּאְדָּרִים בְּיוֹתֵר
עַל פְּנֵי כַּדּוּר הָאָרֶץ.

יום שלישי, 26 באוקטובר 2010

התערוּת

זֶה כָּלָה לְלֹא אַתְרָאָה מֻקְדֶּמֶת.
אַתְּ מִתְמוֹסֶסֶת לְתוֹכְכֵי קִרְבִּי.
מֵהַחַלּוֹן עָגוֹת עוֹנוֹת הַשָּׁנָה כִּמְחוּגָה סְדוּרָה,
קוֹרְצוֹת לִי לְהִתְקָרֵב, לְהִתְעָרוֹת.
אֲנִי מִתְקַפֵּל לְאַרְבַּע וְלוֹחֵשׁ שֶׁאֵין
זֶה מַתְאִים עַכְשָׁו,
אֲנִי נִשְׁאַר פֶּה לְעֵת עַתָּה,
אוֹטֵם אֶת הַחַלּוֹנוֹת וְנוֹעֵל אֶת הַדְּלָתוֹת,
אֲנִי נִשְׁאַר פֶּה עַד לְהוֹדָעָה חֲדָשָׁה.

יום ראשון, 24 באוקטובר 2010

אהבתי הראשונה

אַהֲבָתִי הָרִאשׁוֹנָה תִּהְיֶה
כְּאַהֲבָתִי הַשְּׁנִיָּה.
בְּגִילִי אֵין עוֹד טַעַם לְהִתְיַפְיֵף וּלְחַפֵּשׂ
תֵּרוּצִים נִלְעָגִים.
אֲנִי מִסְתַּלֵּק מִכָּאן בְּרֶגַע זֶה.
אַל תִּקְרְאִי בִּשְׁמִי, אֲנִי מִסְתַּלֵּק.
אֶת פָּנַי לֹא תִּרְאִי עוֹד,
וּבִשְׁמִי לֹא תִּקְרְאִי בְּקוֹל מְבַקֵּשׁ
אָהֲבָה.
                
אַתְּ טוֹרֶקֶת אֶת הַדֶּלֶת וּמִתְבּוֹדֶדֶת,
מְחַכָּה שֶׁאַגִּיעַ. מִי אַתְּ, אֲנִי שׁוֹאֵל. מִי אַתְּ
אִמְרִי לִי בְּבַקָּשָׁה.

יום חמישי, 21 באוקטובר 2010

אחרים (פרשת נח)


מֵחַלּוֹן גּוֹרֵד שְׁחָקִים נִשָּׂא נִצְפִּים
הָאֲנָשִׁים כִּנְקֻדּוֹת שְׁחֹרוֹת, כִּנְמָלִים עֲמֵלוֹת בַּמַּאְפֵּלְיָה:
הַלְּבָנִים וְהַשְּׁחֹרִים; הַגְּבוֹהִים וְהַנְּמוּכִים;
הָעֲשִׁירִים וְהַנִּשְׁכָּבִים עַל הַכְּבִישִׁים;
שְׂפָתָם אֶסְפֶּרַנְטוֹ וְזַעֲקָתָם נִשְׁמַעַת כְּזִמְזוּם
הַדְּבוֹרִים. בַּלֵּילוֹת, כְּשֶׁהֵם מֻטָּלִים אַרְצָה
לְלֹא זִיחַ וּמַטָּרָה, נִתָּן לִשְׁמֹעַ בְּשָׂפָה אַחַת
קְרִיאָה אַחַת, דָּבָר אַחַד בּוֹדֵד הַמִּתְאוֹנֵן וּמְבַקֵּשׁ
אֲחֵרִים.

יום רביעי, 20 באוקטובר 2010

שלושה שירים קצרים מאוד


א. טעם
לָמָּה לִי?
אֵין טַעַם לִכְתֹּב אֶת כָּל
זֶה. לָמָּה לִי?
אֵשֵׁב כָּאן בְּאֵלֶם וְלֹא אֲבַזְבֵּז
אֶת זְמַנְכֶם הַיָּקָר,

אֶת זְמַנִּי עוֹד אֲבַזְבֵּז.

ב. משמעות
כְּשֶׁעֲסוּקִים הֵם בְּחִפּוּשׁ אַחַר
מַשְׁמָעוּת,
אֲנִי מְחַפֵּשׂ בַּאֲדִיקוּת אַחַר
אִי-הַמַּשְׁמָעוּת.

נָכוֹן לְעַכְשָׁו,
לֹא מָצָאתִי מַשְׁמָעוּת עֲמֻקָּה מִזּוֹ.

ג. אהבה
לְשִׁירֵי הָאַהֲבָה יָצָא שֵׁם רַע.
זֹאת כִּי נִכְתָּבִים הֵם עַל-יְדֵי מְשׁוֹרֲרִים
מְאֹהָבִים. אַךְ אִם הָיוּ הֵם נִכְתָּבִים עַל-יְדֵי מְשׁוֹרֲרִים
נֶאֱהָבִים, לְשִׁירֵי הָאַהֲבָה הָיְתָה נֶחָמָה
וּמְעַט, מַמָּשׁ מְעַט, תִּקְוָה חֲדָשָׁה.

יום שלישי, 19 באוקטובר 2010

אסור

אָדָם אָסוּר בְּגוּפוֹ, בְּמוֹחוֹ, בַּעֲבָרוֹ.
אָדָם מְחַפֵּשׂ אֶת הַשֶּׁלֶט הַמּוּאָר הַמּוֹרֶה "יְצִיאָה".
בֵּינְתַיִם:
אָדָם אָסוּר בְּלִבּוֹ, בְּלֶכְתּוֹ, בַּעֲמָלוֹ.
אָדָם מְחַפֵּשׂ אֶת הַשֶּׁלֶט הַמּוֹרֶה "הִגַּעְתָּ לַמָּקוֹם הַנָּכוֹן".

אָדָם הָאָסוּר בְּגוּפוֹ, בְּמוֹחוֹ, בַּעֲבָרוֹ
מוֹצֵא לְפֶתַע אֶת הַשֶּׁלֶט הַמּוּאָר הַמּוֹרֶה "יְצִיאָה",
הוּא מְזַנֵּק לְעֶבְרוֹ וּמְקַבְּלוֹ בְּיָדַיִם פְּתוּחוֹת
וּבְרִנָּה, כְּמוֹצֵא שָׁלָל רַב.

בֵּינְתַיִם:
אִלּוּ הָיָה יוֹדֵעַ הֵיכָן הַשֶּׁלֶט הַבָּא, הַמּוֹרֶה "יְצִיאָה"
נַחַל עֲדָנִים הָיָה מַעְתִּיר לוֹ מַנְעַמָּיו.

יום ראשון, 17 באוקטובר 2010

התחממות עולמית

הַבַּחוּרוֹת הַצְּעִירוֹת עִם הַחֲצָאִיוֹת הַקְּצַרְצָרוֹת,
מִתְהַלְּכוֹת בְּגָפָּן בְּקַנְיוֹן אָרֶנָה
בְּחִנְחוּן מְעֻשֶּׂה וּתְחוּשַׁת הִתְעַלּוּת עוֹגְבָנִית.
הַגְּבָרִים, בְּקַנְיוֹן אָרֶנָה, אֵינָם פּוֹנִים לַבַּחוּרוֹת הַצְּעִירוֹת
עִם הַחֲצָאִיוֹת, וְכָךְ הֵן הוֹלְכוֹת וּמִצְטַמְּקוֹת
בֵּינוֹת עֲלָמִים נְמוֹגִים וּגְבָרִים הַמִּתְהַלְּכִים לְצַד בַּחוּרוֹת צְעִירוֹת
עִם מִכְנְסוֹנִים הַהוֹלְכִים וּמִתְקַצְּרִים בַּחֲלוֹף הַקֵּיצִים
שֶׁמְּגַמְּדִים אֶת מְמֻצָּע הַטֶּמְפֶּרָטוּרוֹת לָעוֹנָה.

כְּשֶׁהֶחָצָב יַכְרִיז הַכְרָזוֹתָיו, הַכֹּל יָשׁוּב לְקַדְמוּתוֹ.

יום שלישי, 12 באוקטובר 2010

איני מעוניין


אֵינִי מְעֻנְיָן שֶׁתַּשִּׂיגוּנִי.
אֲנִי הָארִי הוּדִינִי.
אֵינִי מְעֻנְיָן לִהְיוֹת כְּעַמִּיחַי יְהוּדָה.
פְּרוֹפֶסוֹר שְׂבַע יָמִים וּכְבַד רְאִיָּה יֹאמַר:
"זֶה בְּדִיּוּק שָׁם. אַתֶּם רוֹאִים?".
אֲנִי דֵּיְוִיד בְּלֶיִין בָּרְחוֹבוֹת
אֵינִי מְעֻנְיָן שֶׁתַּשִּׂיגוּנִי
זֶה לֹא גּוֹרֵם לִי לְהֵרָאוֹת טוֹב
בְּחֶבְרָתָם.

מִתְעַטֵּף בְּאִצְטְלָה אֲכֻמָּה
וּמִתְעוֹפֵף בְּעוֹנוֹת הַחֹם לְאַרְצוֹת הַקֹּטֶב,
כְּשֶׁיִּשְׁאֲלוּ "הֵיכָן הוּא?",
אַל תְּשַׁקְּרוּ בְּבַקָּשָׁה.

יום שני, 11 באוקטובר 2010

בדיוק מה שאני חושב על הז'אנר הזה


כְּתִיבָה מוֹבִילָה, עִם הַזְּמַן, לִמְחִיקָה.
מְחִיקָה מוֹבִילָה, עִם הַזְּמַן, לִכְתִיבָה.
מָה שֶׁמּוֹבִיל אֶתְכֶם לְכָאן, עִם הַזְּמַן,
הִנּוֹ הַדָּבָר הַזֶּה הַנִּמְצָא בֵּינֵיהֶן וְחוֹבֵשׁ
אוֹתִי כָּל פַּעַם מֵחָדָשׁ, לְלֹא רִגְשֵׁי אָשָׁם.
כְּמוֹ הַדָּבָר הַמְּגֻשָּׁם, הַנִּמְצָא זֶה עַתָּה,
בֵּין חֲדַר הַלֵּדָה וַחֲדַר הַמִּיתָה
הַמַּטְרִיף וּמַהְבִּיל אֶת גּוּפִי בְּלִי חָשָׂךְ.

שחרור האישה (פרשת בראשית)


בְנֵי-הָאֱלֹהִים מִתְאַהֲבִים בִּבְנוֹת הָאָדָם הַנָּאווֹת
וּמוֹתִירִים לִבְנֵי הָאָדָם לְהִתְאַהֵב בִּבְנוֹת הָאָדָם
הַחֲשׁוּקוֹת פָּחוֹת. כָּךְ, כְּשֶׁיָּשׁוּבוּ בְּנֵי הָאֱלֹהִים
לְמִשְׁכָּנָם הַמְּפֹאָר, יְגַלּוּ הֵם אֶת בְּנֵי הָאָדָם מִתְיַזְּעִים
וְעוֹגְבִים אַחַר בְּנוֹת הָאֱלֹהִים כִּי טֹבֹת הֵנָּה
וַיִּקְחוּ לָהֶם, בְּנֵי הָאָדָם, נָשִׁים מִכֹּל אֲשֶׁר בָּחָרוּ.

וַיִּתְעַצְּבוּ בְּנֵי הָאֱלֹהִים עַד מְאֹד וַיַּשְׁמִידוּ בְּכוֹחָם
אֶת חֲנוֹךְ, עִירוֹ וּבְנוֹ שֶׁל קַיִן, וְלָקְחוּ לָהֶם נָשִׁים
מִכֹּל אֲשֶׁר בָּחָרוּ מֵהֲרִיסוֹת הָעִיר, וְשָׁבוּ לְמִשְׁכָּנָם
הַהוֹלֵךְ וּמִתְרוֹקֵן מִבְּנוֹת אֱלֹהִים טוֹבוֹת מַרְאֶה.

וַיִּתְעַצְּבוּ בְּנֵי הָאֱלֹהִים עַד מְאֹד.

יום ראשון, 10 באוקטובר 2010

את הצליל אפשר לשמוע

אֶת הַצְּלִיל אֶפְשָׁר לִשְׁמֹעַ.
לִפְעָמִים הוּא עָמֹק וּמַחְנִיק
כְּמוֹ צְלִיל נְגִינַת הַכִּנּוֹר.
בִּשְׁבִילוֹ לֹא תִּצְטָרֵךְ עֵינַיִם
רַק אָזְנַיִם.

אֶת הַצֶּבַע אֶפְשָׁר לִרְאוֹת
לְעִתִּים הוּא צוֹעֵק וּמַכְנִיעַ
כְּמוֹ גָּוָן חוּם בְּצִיּוּרֵי הָרֵנֵסַנְס.
וּבִשְׁבִילוֹ לֹא תִּצְטָרְכוּ אָזְנַיִם
רַק עֵינַיִם.

אֶת הַמִּלָּה אֶפְשָׁר לִרְאוֹת וְלִשְׁמֹעַ.
הִיא תָּמִיד תִּהְיֶה שָׁם כְּשֶׁהַקַּיִץ נִשְׁלַם,
אוֹ כְּשֶׁהַחֹרֶף מַתְחִיל וּכְשֶׁהָאָבִיב מְהַסֵּס וּמִתְעַכֵּב.
נוֹגַעַת בְּשָׂדֶה יָרֹק וּרְחוֹב מֻשְׁלָג,
כְּמוֹ בְּאֶחָד מִסִּפּוּרֵי בּוֹקוֹבְסְקִי,
בִּשְׁבִילָהּ לֹא תִּצְטָרְכוּ דָּבָר.
אֵין בְּחִינוֹת קַבָּלָה, אֲפִלּוּ לֹא בְּרָכָה.
וּבְנוֹסָף הִיא נְקֵבָה.

יום רביעי, 6 באוקטובר 2010

ראי מאובק ותקווה חדשה

הִכַּרְתִּיהָ בְּשִׁלְהֵי הַסְּתָו. וּמֵאָז, נֶאֶלְמוּ כָּל דִּבְרֵי הַבְּדִידוּת.
אַךְ הַבְּדִידוּת לֹא הִתְנַדְּפָה בְּהֶעְלֵם אֶחָד. הִיא הֶחֱלִיפָה מָקוֹם.
חָצְתָה לָהּ מֵאִגָּרָא רָמָא לְבֵירָא עֲמִיקְתָּא.
עַתָּה הִיא בִּקְצֶה הַהוֹל, מִצְטוֹפֶפֶת בְּבוֹיְדֶעם הַזְּמַן הַנּוֹשָׁן,
הַזְּמַן הַיָּרוּד. מִדֵּי פַּעַם בְּפַעַם אֲנִי מֵצִיץ בִּיעָף
בַּבּוֹיְדֶעם וְרוֹאֶה אֶת דְּמוּתִי בָּרְאִי הַמְּאֻבָּק;
מְיֻזַּעַת מִמַּאֲבָק, מַאֲפִירָה מֵאָבָק. אֵין לָהּ כָּל סִכּוּי,
הִיא מוּבֶסֶת כְּהַפּוֹעֵל בַּלְפוּרְיָה בִּשְׁנוֹת הַחֲמִשִּׁים,
מִתְרַחֶקֶת יוֹתֵר וְיוֹתֵר עִם חֲלוֹף הַשְּׁנִיּוֹת, הַדַּקּוֹת, הַשָּׁעוֹת.
לְהִתְרָאוֹת.

יום שלישי, 5 באוקטובר 2010

קאקים

לַהֲקַת קְאָקִים שְׁחֹרָה וְצַוְחָנִית חָגָה
מֵעַל רַעֲפֵי בֵּיתִי הָאֲדֻמִּים.
מִדֵּי פַּעַם, נִכְנַס בָּהּ רוּחַ סַמָּאֵל, וְהִיא עָטָה עַל
עוֹר גַּבִּי הֶחָבוּל בְּאֹפֶן מְבֻקָּר וּמְמֻקָּד, צוֹרֶבֶת
וּמִתְעוֹפֶפֶת חֲזָרָה. נָפוֹגָה.                
כָּךְ כְּבָר לְמַעְלָה מֵעֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנָה.

יום ראשון, 3 באוקטובר 2010

פרנק ריהל

וְאָנֹכִי, הַסְתֵּר אַסְתִּיר פָּנַי בַּיּוֹם הַהוּא, עַל כָּל-הָרָעָה, אֲשֶׁר עָשָׂה:  כִּי פָנָה, אֶל-אֱלֹהִים אֲחֵרִים.
דברים פרק לא, פסוק יח'

אֱלֹהֵי הַיְּהוּדִים מִתְחַשֵּׁב רַק בִּתְפִלָּתָם
שֶׁל הַמַּתְוִים מִלִּים בִּפְרַנְק רִיהָל.

לְמָשָׁל, בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים וְהַמְתָּקַת הַדִּין
כְּשֶׁשְּׁמֵי מָרוֹם נִפְתָּחִים לְכָל הַגּוֹפָנִים,
הוּא מַצִּיב בְּאַסְקֻפַּת הֵיכָלוֹ כְּרוּב תּוֹרָן
שֶׁיִּבְרֹר אֶת הַסּוּגִים, שֶׁיֹּאמַר "אַתָּה בָּחוּץ; אַתָּה בִּפְנִים"
וְאֶת פְרַנְק רִיהָל תָּמִיד מְקַבְּלִים הַמְּכֻבָּדִים
הַנֶּאְדָּרִים: אַבְרָהָם, יִצְחָק וַאֲפִלּוּ יַעֲקֹב.

מוּל מַלְכוּת שָׁמַיִם וָאָרֶץ בְּיִרְאָה נִצָּב.
בְּדֶרֶךְ כְּלָל, בְּעִקָּר בָּעֲשֶׂרֶת יְמֵי תְּשׁוּבָה,
הוּא לֹא מְאַכְזֵב אֶת רִבּוֹן הָעוֹלָמוֹת. וּמַשְׁמִיעַ אֶת הַתְּפִלָּה
הַנֶּאֱצָלָה שֶׁאֱלֹהֵי הַיְּהוּדִים הָיָה
רוֹצֶה לִשְׁמֹעַ, בִּפְרַנְק רִיהָל,
הָאָהוּב עָלָיו מִכָּל בָּנָיו הַגּוֹפָנִים.

לְמַטָּה
כְּשֶׁהַשְּׁאָר יִשְׁאֲלוּ בַּתֻּמָּה אֶת מֶלֶךְ הַמְּלָכִים "אַיֶּכָּה?".
הַמַּתְוִים, בַּרֵי-הַמַּזָּל, יִדְרְשׁוּ שֶׁהוּא עָסוּק
בִּקְרִיאָה, בַּעֲשִׂיַּת דִּין וְחֶשְׁבּוֹנוֹת עַל כָּל אוֹתָם הַדְּבָרִים
שֶׁעוֹד אֲמוּרִים לִקְרוֹת.