כשהידע משסף גרונך בערגה

כשהידע משסף גרונך בערגה,
נכתב על אותם אנשים שאיבדו כל סיבה
לגיטימית לחייך בעולם זה.

על אותם אנשים שהיגיון ומציאות
אינם אלא המלצה רעיונית ותודעתית.
ההיגיון נולד כדיי לזלזלו והבדיה
קדושה ונעלה מהמציאות הנראית לכל.

בוז בזים הם אותם אנשים
להיגיון המעציב ותרים אחר דמויות
שקופות, שבראשם נראות באותן צורות
נפלאות שמעלות חיוך חסר כל פרופורציה
ואחיזה מציאותית בריאה.

אם לא דיי ברחמיי עליהם,
אנסה שוב להבין לראשם שמתרוקן
ככל שהשנים חולפות והאיש השקוף
מתמלא בדם, גידים ועורקים שונים.
מתפתח למחוזות מרוחקים, אך
נותר בעיניי, שקוף.
שקוף.