מתוך: רשימות על תרבות והזמנים

הַרְחֵק מִכָּאן יוֹדֵעַ הַשֶּׁמֶשׁ לְרַחֵף וְלִשְׁאֹל שְׁאֵלוֹת קָשׁוֹת אֶת בְּנֵי הָאָדָם. בֶּהֱיוֹתוֹ בֵּן תְּמוּתָה, מְבַקֵּשׁ לוֹ הָאָדָם פִּסַּת אֲדָמָה בָּרָה, צִלּוֹ שֶׁל עֵץ, שִׂיחַ קִיקָיוֹן, לֹא רִגְשֵׁי אָשָׁם וְלֹא יִרְאַת אֱלֹהִים, אֲפִלּוּ לֹא חֻרְבָּן בַּיִת וּבְנִיָּתוֹ מֵחָדָשׁ. הִנֵּה עוֹמֵד אֲנִי וּמִשְׁתַּהֶה, מְבַקֵּשׁ רַחֲמִים, יוֹדֵעַ שֶׁהַסּוּף קָרֵב וּלְפָנַי אַךְ הַהַתְחָלָה.

קול המון הגשם

וַיֹּאמֶר אֵלִיָּהוּ לְאַחְאָב, עֲלֵה אֱכֹל וּשְׁתֵה:  כִּי-קוֹל, הֲמוֹן הַגָּשֶׁם

מלכים א' י"ח 41

גֶּשֶׁם גָּדוֹל נִתַּךְ עַל כְּתֵפִי

בְּשׁוּבִי מִן הַיָּרִיד

בָּרָד עַל רֹאשִׁי

עוֹד יָבוֹא לוֹ הֶעָתִיד.

אֵין לִי אֶרֶץ מוֹלֶדֶת

אֵין לִי אֶרֶץ נֵכָר

שֶׁקֶר אוֹהֲבִים עָשׂוּ בִּי

קַיֶּמֶת רַק אֶרֶץ וְגַם

הִיא אֵינָה לִי וְלֹא לְאִמִּי

כִּי אֵין קוֹל שָׁמַיִם וְאֵין

עֹנֶה אַךְ יַיִן.

פִּתְאוֹם מַכָּה כְּפָטָה מוֹרְגָּנָה:

אָנָה שָׁב אָנִי?

קוֹדְמִי! עֲנֵנִי נָא, אָנָה!

שָׁלוֹם מִדְבָּרִי; שָׁלוֹם מְעָרָתִי;

בָּא אֲנִי הָאֹהָלָה.

בארץ נוד: מונולוג עם אלוהים

לֹא תּוֹדָה. אֵינִי רוֹצֶה לִהְיוֹת עֵץ. שָׁתוּל.

אַף לֹא פַּלְגֵי-הַמָּיִם.

לֹא אֶתְמַסֵּר לַמִּזְמוֹר וְלַמַּבּוּל.

אֵצֵא לְמַסָּע נְטִיעוֹתַי בַּשָּׁמַיִם

כְּמוֹ אָסִיר אֲשֶׁר לַחָפְשִׁי יָצָא וּבָרְחוֹב לָן

עַתָּה

אֲנִי מַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית. נָמֵל בְּאוֹקְיָנוֹס גּוֹעֵשׁ.

רוֹצֶה לָלֶכֶת לְאִבּוּד. לִהְיוֹת אִבּוּד פְּרָטִי, לְמַשֶּׁהוּ אַחֵר.

מדרש אגדה מודרני

כְּשֶׁאֱלֹהִים בָּרָא אֶת הָעוֹלָם

הוּא וִתֵּר עַל בְּדִידוּתוֹ

עַל הַתֹּהוּ עַל הַבֹהוּ וּמִתְקָם הֶעָרֵב בֵּין הַחֹשֶׁךְ וְהַתְּהוֹם

מֵאָז מִדֵּי שָׁנָה בְּלֵיל הַסֵּדֶּר הוּא מִתְאַסֵּף

בְּתוּגַת בִּנְיָנוֹ הֶחָגָה סְבִיב צִירָהּ

וּבְחֹל הַמּוֹעֵד אַף שׁוֹאֵל אֶת-נַפְשׁוֹ לָמוּת

כְּמוֹ מְטַפֵּס הָרִים שֶׁהִגִּיעַ לַפִּסְגָּה וְשָׁכַח כֵּיצַד לָרֶדֶת

וּמְנַסֶּה שׁוּב וָשׁוּב וְלֹא מַצְלִיחַ

הִנֵּה תַּעַר חוֹדֶרֶת הִנֵּה תַּעַר חוֹזֶרֶת

חֻרְבָּן יַתְמוּתוֹ רוֹכֵב עַל נַפְשׁוֹ הַבָּרָה מִכָּל שִׁירָה

כָּךְ תִּקֵּן הוּא יוֹם אֵבֶל וְתַעֲנִית עַל רִצְפַּת רְקִיעַ הַשָּׁמַיִם

עַל בְּנֵי הָאָדָם.