אל הזועק

"מִי, לוּ זָעַקְתִּי, הָיָה שׁוֹמֵעַ קוֹלִי מִבֵּין מַעֲלוֹת מַלְאָכִים?" 

ריינר מריה רילקה

וּמשֶׁה הַנַּעַר / תָּעָה בַּיַּעַר,/ אֵי דֶּרֶךְ וּמִשְׁעוֹל / וְאֵין אָדָם לִשְׁאֹל.

חיים נחמן ביאליק

וְיָדוּעַ זֶה מִכְּבָר כִּי נִבְרָא אָדָם יְחִידִי 

(וּמוֹסִיפִים חֲכָמִים בְּמַאֲמָר מֻסְגָּר 

שֶׁלֹּא לְצִטּוּט וְגוֹ': 

"וְיַחַד עִם אוֹתוֹ דָּבָר נִבְרָא מַעֲשֶׂה יָחִיד וּמַר גּוֹזֵר נַפְשׁוֹ")

לְלַמֶּדְךָ שֶׁכָּל זַעֲקַה כְּאִלּוּ זוֹעֵק עוֹלָם מָלֵא

וְכָל קוֹל לַתּוֹעֶה, גַּם אִם בְּדֶרֶךְ אַגַּב, גַּם אִם בַּשָּׂדֶה, 

בֵּין שְׁתִיַּת מַיִם וַאֲכִילַת הַלֶּחֶם לַאֲמִירַת הַבְּרָכָה, 

גַּם אִם כַּוָּנָתוֹ קַלָּה וְהָיָה לֵאֶה 

"מָה שְׁלוֹמְךָ?", "מָה תְּבַקֵּשׁ?"

מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ קִיֵּם עוֹלָם מָלֵא

קוֹל אָדָם חֹצֵב 

לֶהָבָה שֶׁל אֵשׁ.

הנחל שהפך גוף שהפך נפש נֶהְפָּכֶת

כִּי פָנָה הַיּוֹם 

ירמיהו ו' 4

מתוך תפילת נעילה ביום הכיפורים

the//riverrun 

Finnegans Wake / James Joyce

הַגּוּף עַתָּה צִנּוֹרוֹת פְּלַסְטִיק אֲרֻכִּים אֲפֹרִים חֲשׂוּפִים שֶׁבּוֹקְעִים מִבֶּטֶן הַכְּבִישׁ הַמְּפַרְפֶּרֶת בְּדִמּוּמָהּ וְשֶׁבֶר גָּדוֹל הֵן בּוֹרוֹת הָאֲבָנִים מֵהֶן לֹא יָקוּמוּ בָּנִים וּמִכְשׁוֹלֵי הַקְּרָב וְהַזַּחְלָנִים וְהַדַּחְפּוֹרִים וְהַטְּרַקְטוֹרִים וְכָל מִינֵי מַשְׁחִית כִּמְקַדְּשִׁים קוּמוּ וְנַעֲלֶה וְנַשְׁחִיתָהּ כּוֹרִים בְּקִלְּשׁוֹן כּוֹרְכִים בֶּעָפָר וּבַהֲמֻלַּת זַעֲקוֹת פּוֹעֲלִים אֶת רְחוֹב עֵמֶק רְפָאִים שֶׁהָיָה לְמוֹשֶׁבֶת חַקְלָאִים קְדוֹשָׁה וְלִפְנִים לְנַחַל אֵיתָן וְאַכְזָב וְאֵיתָן וְחוֹזֵר חָלִילָה מֵהָעַמּוּד הָאַחֲרוֹן לָרִאשׁוֹן כְּלוּלָאָה וְרָחוֹק יוֹתֵר לִנְקֻדָּה שֶׁהָלְכָה לָהּ וְהִתְרַחֲבָה לָהּ וְגָאֲתָה וְנִפְרְמָה וְהִסְתַּבְּכָה לָהּ וּכְדַרְכָּן שֶׁל הַקְבָּלוֹת בַּתֵּאוֹרְיָה שֶׁל הַפּוֹאֵטִיקָה שֶׁאָבְדוּ בָּרְחוֹב שֶׁנֶּעְדַּר צוּרַת רְחוֹב הַכּוֹשֵׁל בַּאֲחִיזַת מֶרְכָּזוֹ וְהוֹלֵךְ וּמִתְעַוֵּת וְלֹא יוּכַל וְגוֹמֵר וְשׁוֹגֶה לוֹ וְאֵין מִדְרָכָה וּמַקְבִּילָה לָהּ מִדְרָכָה וּבֵינֵיהֶן שְׁאוֹן מַחֲזוֹרִיּוּת הַנַּחַל וְהַנְּשָׁמָה כְּמוֹ חוֹגֶגֶת עַל הַגּוּף חָגָה וּמְצַחְקֶקֶת עַל גַּ'מְבָּטִיסְטָה וִיקוֹ וְהוֹגֶה כְּתָּנוּ רַבָּנַן בִּתְחִלַּתְסוֹף "פִינִיגֵנְז וֶויְק" לְג'וֹיְס וְתִפְגַּע בִּפְרוֹפ' הִירְשְׁפֵלְד בְּגִנָּתוֹ מַרְצֶה בַּחוּג לִתְנוּעוֹת יָדַיִם דֶּמֶה-מַעְגָּלִיּוֹת דְּבַר מָה לַקַּבְּלָן אַרְמוֹנוֹתֶיהָ שֶׁיַּעֲשֶׂה כָּךְ וְכָךְ לְמַעַן הַכָּךְ וְהַכָּךְ וְלָבֶטַח הָיוּ הֵם בְּחֶזְקַת בָּכוֹ יִבְכּוּ בַּלַּיְלָה לְשֶׁמַע הַיְּדִיעָה כִּי אֵלֶּה הֵם חֶלְקֵי הַנֶּפֶשׁ הָאוֹרְגָּנִיִּים שֶׁנֶּעֶקְרוּ וּמִתְמַזְּגִים כַּחֹק עַל מִפְתָּנוֹ שֶׁל הַגּוּף שֶׁהָיָה פַּעַם לְשָׁם וְאַחַר כָּךְ הָיָה לְשָׁם וְעַתָּה הַתַּמְרוּר מוֹרֶה צִוּוּי אַחֵר וּמָחָר כִּוּוּן שֶׁכְּבָר לֹא אֵדַע אָנָה עָלַי לִפְנוֹת בַּכְּנִיסָה שֶׁהָיְתָה אוֹ בְּאֵין כְּנִיסָה שֶׁלֹּא הָיְתָה וּלְעִתִּים הַכַּוָּן הַצָּהֹב הוּא בַּז שֶׁאִבֵּד מֵרָצוֹן קֶשֶׁר עִם שׁוֹלְחוֹ וְלֹא יוֹדֵעַ כֵּיצַד לְעַדְכֵּן שֶׁחֲבֵרוֹ הַמַּקְבִּיל עֻדְכַּן וְנֻתְּקָה הָאָנַרְכִיָּה מֵרִסְנָהּ וְנוֹצַר הַנֶּמֶק וְיֵשׁ צֹרֶךְ בְּנִתּוּחַ חֵרוּם וּמַגִּיעַ הַבָּכִיר עִם הַחֲלִיפָה וְרֶכֶב הַיֻּקְרָה וְזֶה אַךְ עִנְיָן פָּעוּט כִּוּוּץ שְׁרִיר הַתְּאוֹמִים שֶׁכָּאָמוּר אֵינוֹ מַשְׁפִּיעַ עַל הַנֶּפֶשׁ שֶׁעוֹדָהּ חָגָה כְּחוֹגֶגֶת כְּאוֹרֶגֶת וּבוֹרֶרֶת רַעְיוֹן לְאוֹת לְמִלָּה וְחוֹזֵר לְרַעְיוֹן בְּתֹם רִחוּפָהּ הֶעָנֹג סָבִיב סָבִיב צְפִירוֹת קְרָב וְזַעַם וְהַהוּא מֵעִיר פַּנּוּ דֶּרֶךְ בַּעֲטֶרֶת כָּזָב לְלֹא שׁוֹמֵעַ וַיְהִי סַעַר גָּדוֹל בָּרְחוֹב שֶׁהָיָה וּפֶתַע חִשְּׁבָה הַחֲנוּת לְהִשָּׁבֵר אֶל מֵעַי הַבּוֹר שֶׁנֶּחְפַּר לְצִדָּהּ פּוֹשֶׁטֶת יָד וְאָדָם נִבְלַע כְּמַלְאַךְ הַמְּסָרֵב מֵרָצוֹן לְקַבֵּל אֶת הַדִּין "וְהִנֵּה" מִקְרָאִי בּוֹקֵעַ מִן הַפּוֹאֵמָה וּפוֹגֵעַ כַּף הַקֶּלַע הַמַּשְׁחִית בְּצִנּוֹר הָעוֹרֵק הָרָאשִׁי הַמַּזְרִים מֶלֶט רֶגֶשׁ וְתֹם וְיֻהֲרָה מֵרֹאשׁ אֶל נֶפֶשׁ צוֹהֶלֶת וּבַחֲזָרָה בַּכְּנִיסָה וּבְאֵין כְּנִיסָה כְּאִלּוּ הָיוּ לְשֵׁם יִחוּד וּמַיִם וְדָם וְחֹמֶר יְצִיקָה מְתֻקָּנִים לָהֶם עַתָּה וְדָם שָׁכַח פֶּתַע סִמְלִיּוּתוֹ וְהַמַּיִם גַּם כֵּן וְהַאִם הָעֵרוּב בֵּין מַיִם וּמַיִם לְבֵין דָּם וָדָם הִיא הַגֵּאוּת עֲכוּרַת הַדָּם הַיְּדוּעָה שֶׁנִּפְרְסָה לְכָל עֵבֶר כְּבֵּטוֹן וְעַל שְׂפַת הַמִּדְרָכָה נִדְמֶה כִּי אֲנִי (דְּמוּת חֲדָשָׁה בַּשִּׁיר) הוֹלֵךְ לְשָׁם הִנֵּה רוֹאִים אָדָם מְהַלֵּךְ יְחִידִי בַּדֶּרֶךְ וְאוֹמְרִים הִנֵּה אָדָם עוֹלֶה מִתְעַלָּה וּמִתְגַּדֵּל וּמִתְקַדֵּשׁ וּמְעִידִים וּבוֹהִים בַּנִּכְסָף לְגָבְהֵי הָרָקִיעַ וְהוּא נוֹשֵׁם וְיָדָיו כְּנָפַיִם וְגוּפוֹ לֹא נִרְאֶה וְלֹא יוֹדֵעַ מָה צָפוּי וּכְשֶׁהָיָה יִהְיֶה וְאוּלַי כֵּן וְאוּלַי תָּנוּחַ הַנֶּפֶשׁ עַל מַשָּׂא הֶעָפָר הַבּוֹקֵעַ מִן הַשַּׁחַת מִן הַדְּבַשׁ הַנָּמֵס מִלַּהַט הַשֶּׁמֶשׁ וּכְבָר הוּשַׂם הַגַּרְזֶן עַל־שֹׁרֶשׁ הָעֵצִים הַנִּתְלָשִׁים וְכַמָּה מִתְבַּקֵּשׁ שֶׁיִּפְנֶה הַיּוֹם וְאָרִיאַדְנֶה בְּוֵסְט רָקוּם צָהֹב נֶעְתֶּרֶת עָצוּר, הַמְתֵּן, וְעַתָּה פְּנֵה, וַאֲנִי מְחַשֵּׁב לִשְׁאֹל וּלְהַשְׁגִּיחַ וְלִתְפֹּס כִּי אוֹי לָנוּ כִּי פָנָה יוֹם והַיּוֹם פּוֹנֶה וְאָנָה יָבֹא הַשֶּׁמֶשׁ וְאָנָה אֲנִי בָּא בְּעוֹד סְתוּרָה הַחַמָּה בַּבּוֹר הֶעָמֹק שֶׁנִּכְרָה וְתִתֵּן אוֹרָהּ בְּיַד אֲרִיאַדְנֶה שֶׁעַל כִּתְרָהּ פָּנַס רֹאשׁ וְתֹאמַר אֶשָּׂא אוֹתְךָ וַאֲשִׂימְךָ עַל שְׂפַת זֶרֶמְהַנַּחַל הָאַכְזָב הָאֵינְסוֹפִי וְהַנּוֹרָא שֶׁהוּא רוּחַ הַקַּיִץ הַזֹּאת שֶׁעַל אִי הַחֶסֶר, יַחַד אִתִּי.

פואמה זו לא הייתה רואה אור ללא עזרתם הבלתי מתוכננת של מספר אישים ידועים ולא ידועים, שכתביהם והגותם נמזגו בי ברגע הסרת הרסן הפואטי. ועל אף שמטרת קטע זה היא תודה, אבקש לצרף ולהוסיף התנצלות מהטעמים הבאים: לכשיעלו מן המתים ויראו דבר-מה אשר נעשה ברישול ובחוסר טעם בשמם, תעמוד להם הזכות לצדק. על כן, מתוקף הגינות ושמירה על שמם הטוב ולכל מקרה שיביא לחוסר נעימות עתידית, סליחה ותודה בסדר בלתי מאורגן: למלך שלמה, ולנביאים ירמיהו ויונה, למחברי תפילת נעילה, לש"י עגנון, לג'יימס ג'ויס, לג'אמבטיסה ויקו, לוויליאם באטלר ייטס, למחבר הבשורה על פי מתי, לפובליוס אובידיוס נאסו, לפרופ' זיווה שמיר, ולרבים פלונים אשר טמנו בי דבריהם שלא בידיעתי, ולגורל, שהוא דמות חיה, שהיכה בי ולא ציפה לתגובה שכזאת.