חולצה לבנה (או לובן החולצה)

 חולצה לבנה (או לובן החולצה)

"מלאך המוות [...] /// נגע בי / ונישק אותי / ושבתי / אל ההתחלה"

צ'סלב מילוש

כְּשֶׁאֲנִי מִתְיַשֵּׁב לִכְתֹּב אֲנִי לוֹבֵשׁ חֻלְצָה לְבָנָה.

לְאַחַר מִכֵּן אֲנִי פּוֹשֵׁט אוֹתָהּ וּמַשְׁלִיךְ לְסַל הַכְּבִיסָה.

הַפְּעֻלָּה הַחוֹזֶרֶת הַזֹּאת מַסְפִּיקָה לְשִׁיר אֶחָד,

אוֹ שְׁבִירָה אוֹ מִלָּה. לְאַחַר מִכֵּן, כְּשֶׁאֲנִי מִתְיַשֵּׁב לִכְתֹּב, 

אֲנִי לוֹבֵשׁ חֻלְצָה לְבָנָה. לְאַחַר מִכֵּן, אֲנִי פּוֹשֵׁט אוֹתָהּ 

וּמַשְׁלִיךְ לְסַל הַכְּבִיסָה. לְעִתִּים דָּבֵק שֵׁד מְצוֹדֵד לֵב, 

וְזֶה מַסְפִּיק לְיוֹתֵר מִשִּׁיר אֶחָד, לְעִתִּים 

הַבַּיִת מָט לִנְפֹּל וַאֲנִי הוּא הַשָּׁב חֲזָרָה אֶל רֵאשִׁית

הַסּוֹף.

לובן. אין להניח למסמן "לובן" לחמוק. יש לעצור את שגרת היום, לאחוז בו ולעיין בו כפי שבוחנים חרק חדש ולא מוכר המתהלך בגינה. על כן, את רצף הקריאה/כתיבה יש לעצור ולשוב אל "לובן", עכשיו: לובן. [דלות המרחב הטקסטואלי והלשוני מגבילה אותי]. וכאן מצופה שתהיה המשכיות טקסטואלית, אך היא כמעט חסרת משמעות ברגע שהוכרע על דבר ה"מיקוד". ניתן למחוק את המילים האלה אשר אתם קוראים [והוא כותב], שכן שומה על עיניכם להיטמע בראיית הלובן לבדה: [כיצד] להימשך אל אותה הנקודה. דבר זה, כיצד נהוג לכנותו? הבהרה: הכוונה היא ללובן, ולא לפעולת השיבה אל הלובן ולא אל הציווי החיצוני. ונדמה שמדובר כמעט בתהליכים מקבילים: ציווי->תנועה->לובן. נדמה שתנועה במרחב ובזמן מסמנת כיוון. לדוגמה: טקסט -> כוונה/הבנה [של מי?]. מדוע אפוא? יש להישמר מעניינים מן הסוג הזה ככל הניתן. הדבר עלול לתסכל עד מיתה. גרוע מכך: הדבר יכול להתל בכם. ז'אק לאקאן (1901 - 1981) הזהיר מן הפסיכוזה וכך גם הדובר. קשה ומרה היא הפסיכוזה, וההתעלמות מאפשריותה היא קשה ומרה עוד יותר. היא משליכה אותנו אל מחוץ לכורח השיבה המגנטית, אל נקודת הראשית אשר לכאורה מסומנת באופן אקראי. ואין, אין זה כך. היזהרו מן הקביעות האלה הַמֻּסְוָאוֹת בענפי אופיה של השפה כאקסיומות. [האמנם] נועד השיר להתמרד כנגד תרבות המסר, תרבות האוגד. רצוי יהיה לדון במסמן "הבנה". ועל זה עוד ידובר בפרויקט נפרד. הנה נוסחה לשם דיון מקדים: עיון -> ציר הבנה/אי-הבנה. האפשרות השלישית היא הציר הפואטי [=הפואטיקה בכללותה, מאריסטו ועד - ?]. הבלבול מתחיל עם שמות עצם סתמיים ויומיומיים לכאורה אשר מופיעים במילות השיר מחוסר ברירה: חולצה, ברית, עצמה, ארוס [ואל תשכח את הארוס], מתווה, חמדת אהבים, נגיעה, רוך ומשתנים אקוטיים.