פסולת

פְּסֹלֶת רְחוֹב מִצְטַבֶּרֶת עַל סַף דַּלְתִּי

דָּבָר הַמַּקְשֶׁה עַל הַיְּצִיאָה הַחוּצָה,

כָּךְ נוֹתָרִים פְּנִימָה. עָמֹק.

הַצַּחֲנָה הָעוֹלָה אוֹטֶמֶת דְּרָכֵינוּ בְּדַרְכָּהּ

וְאֵין רוֹאִים אֶת הַיָּדִית עָלֶיהָ הָיוּ נִתְלִים אֵלֶּה

אֲשֶׁר אָז הָיוּ יוֹצְאִים, הַיּוֹתֵר מְאֻשָּׁרִים,

וְעַתָּה, בְּלֵית בְּרֵרָה, עוֹמְדִים הֵם

וּמַמְתִּינִים לַמָּשִׁיחַ שֶׁיָּבוֹא

וּכְעוֹבֵד עִירִיָּה בְּמַחְלֶקֶת הַתַּבְרוּאָה

יְפַנֶּה אֶת הַפְּסֹלֶת וְיוֹצִיאֵם לַמּוּאָר מֵהֶחָשׁוּךְ,

כְּמוֹ פַּעַם

כְּשֶׁלֹּא הָיָה זֶבֶל וְלֹא הָיְתָה דֶּלֶת וְלֹא הָיָה מָשִׁיחַ.