מפלצת/עתיד

מפלצת/עתיד (או: אני אוהב אותך)

בְּכָל מִשְׁפָּט תָּמִים לִכְאוֹרָה 

מִסְתַּתֶּרֶת מִפְלֶצֶת שֶׁנִּקְרֵאת עָתִיד

This Monstrous ‘arrivant’* is unpredictable and presents in the ‘form of an absolute danger’ (Derrida, 1976: 5), with which current modernist concepts and constructions cannot deal. Similar to the dangers of climate change, Derrida (1984: 23) elaborated on the concept of ‘disaster’ in the context of nuclear catastrophe, claiming that it is ‘fabulously textual’, because until it happens, it can only be imagined, and once it happens, it marks the end of human civilization.

*- פועל שנגזר כשם עצם מתוך השפה הצרפתית (מהפועל arriver – להגיע, לבוא). אין למילה זו מקבילה מדויקת באנגלית, ולכן חוקרים ומתרגמים לאנגלית (כולל פגי קאמוף [ממתרגמות דרידה לשפה האנגלית]) בוחרים להותיר אותה בצורת המקור (the arrivant). בצרפתית יומיומית, arrivant (או le nouveau arrivant) פירושו "הבא", "החדש מקרוב בא", "האורח המגיע" או "המבוקש שנכנס". דרידה מנצל את המבנה הדקדוקי בצרפתית, שבו הביטוי משמש גם כפועל בהווה (המישהו או המשהו שמגיע כעת) וגם כמשתתף סביל/פעיל, כדי לסמן משהו שאינו סטאטי. הסוגיה שאינה סטטאית חוזרת כמוטיב הגותו של דרידה דרך העקבה, התוסף, הדיפראנס וכן הלאה.

Derrida, J. (1976) Of grammatology. Baltimore, ML: John Hopkins University Press.

Derrida, J. (1984) ‘No apocalypse, not now (full speed ahead, seven missiles, seven missives)’, diacritics, 14(2): 20-31.

וכמעט חובה יהיה לשים לבנו אל ההיררכיה שבין [ה]טקסטים למעלה. השיר גופא, שאמנם לא מתוארך, אך על פי סימנים מקובלים מקובל לחשוב כי הוא מאוחר לטקסט[ים] של דרדיה אשר מתוארכים בשנים למטה. על כל פנים, הטקסט הפואטי הוא עליון מבחינה מרחבית, כלומר - זוכה לעדיפות פיזית-היררכית על פני הטקסט של דרידה (ועל פני הטקסט הזה), אשר משמש כאן כבן לוויה וכמשרת בקודש בלבד שאינו זכאי להיכנס אל קודש הקודשים, ולבטח שאינו קודש הקודשים בעצמו, זאת למרות שמבחינת מרחב הזמן והכרונולוגיה, אין הדבר כך כלל ועיקר והתמונה הפוכה מהיבט זה. כאן כבר יהיה זה מחשיד אם לא תשאל השאלה: האם הטקסט התחתון (הכתוב בשפה האנגלית - והרי כל בר לבב יודע שהשפה הצרפתית מסתתרת היכנשהו במחזור הדם של הקטע הנדון), הינו תוסף Supplément נלווה לשיר או שמא השיר תוסף Supplément נלווה לטקסט, או לחילופין - מה קורה לטקסט הדרידיאני בעקבות ההיצמדות הכפויה אל השיר, ומה קורה לשיר? האם לפנינו אפוא "טקסט" אחד או שניים או שלושה או יותר? מה מעמדו של הטקסט הזה בהיררכיה הפואטית הזאת? ואמנם מדובר בשיר קצר לכאורה, אך האמת היא שזהו השיר הארוך ביותר שכתבתי עד כה*, והוא עדיין נכתב.

*- [טקסט] ראוי יהיה לנסות ולהבין ולדוש במרחב זה בלוגיקת אובייקט a קטנה בהקשר הפואטי למעלה. שרשרת המטונימיות פועלת על נשמת הדובר כאותה אהובה שהיא לנצח "את".