מתוך: רשימות על תרבות והזמנים

הַרְחֵק מִכָּאן יוֹדֵעַ הַשֶּׁמֶשׁ לְרַחֵף וְלִשְׁאֹל שְׁאֵלוֹת קָשׁוֹת אֶת בְּנֵי הָאָדָם. בֶּהֱיוֹתוֹ בֵּן תְּמוּתָה, מְבַקֵּשׁ לוֹ הָאָדָם פִּסַּת אֲדָמָה בָּרָה, צִלּוֹ שֶׁל עֵץ, שִׂיחַ קִיקָיוֹן, לֹא רִגְשֵׁי אָשָׁם וְלֹא יִרְאַת אֱלֹהִים, אֲפִלּוּ לֹא חֻרְבָּן בַּיִת וּבְנִיָּתוֹ מֵחָדָשׁ. הִנֵּה עוֹמֵד אֲנִי וּמִשְׁתַּהֶה, מְבַקֵּשׁ רַחֲמִים, יוֹדֵעַ שֶׁהַסּוּף קָרֵב וּלְפָנַי אַךְ הַהַתְחָלָה.