פעם ישבתי על ספסל

פַּעַם יָשַׁבְתִּי עַל סַפְסָל וְלֹא זָכַרְתִּי דָּבָר.

פַּעַם קָנִיתִי אוֹת וּפְרָחִים.

רָצִיתִי לִהְיוֹת מִדְבָּר.

פַּעַם שָׁקַלְתִּי לְהָמִיר דַּקּוֹת בְּיָמִים.

וְהַיּוֹם נִרְאִים הַדְּבָרִים כְּפִי שֶׁהָיוּ בֶּעָבָר

וּמְעַט שׁוֹנִים: הַסַּפְסָל אֵינוֹ הַפְּרָחִים נָבְלוּ וְהָרָצוֹן לִהְיוֹת מִדְבָּר

נִטְמַן בִּשְׁאוֹל מִכְתְּבֵי קֹדֶשׁ.

הַשֶּׁקֶר הַגָּדוֹל שֶׁל הַמָּחָר.

*

פַּעַם בִּשְׁעוֹת הָעֶרֶב יָצָאתִי מִדִּירָה שְׂכוּרָה

לִרְאוֹת דִּירָה שְׂכוּרָה אַחֶרֶת

וּבַחֲזָרָה.