‏הצגת רשומות עם תוויות שקר. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות שקר. הצג את כל הרשומות

יום ראשון, 5 במאי 2013

פעם ישבתי על ספסל


פַּעַם יָשַׁבְתִּי עַל סַפְסָל וְלֹא זָכַרְתִּי דָּבָר.
פַּעַם קָנִיתִי אוֹת וּפְרָחִים.
רָצִיתִי לִהְיוֹת מִדְבָּר.
פַּעַם שָׁקַלְתִּי לְהָמִיר דַּקּוֹת בְּיָמִים.
וְהַיּוֹם נִרְאִים הַדְּבָרִים כְּפִי שֶׁהָיוּ בֶּעָבָר
וּמְעַט שׁוֹנִים: הַסַּפְסָל אֵינוֹ הַפְּרָחִים נָבְלוּ וְהָרָצוֹן לִהְיוֹת מִדְבָּר
נִטְמַן בִּשְׁאוֹל מִכְתְּבֵי קֹדֶשׁ.
הַשֶּׁקֶר הַגָּדוֹל שֶׁל הַמָּחָר.

*
פַּעַם בִּשְׁעוֹת הָעֶרֶב יָצָאתִי מִדִּירָה שְׂכוּרָה
לִרְאוֹת דִּירָה שְׂכוּרָה אַחֶרֶת
וּבַחֲזָרָה.

יום שישי, 20 ביולי 2012

בעולם האמת

חָבֵר יַלְדוּת
חָזַר בִּתִשׁוּבָה
וּמֵאָז
נוֹתַרְנוּ
לְבַד
בְּעוֹלָם הָאֱמֶת

וְהַשֶּׁקֶר.

יום ראשון, 29 באפריל 2012

אדרת הקוסם המגיח כשצריך

כְּשֶׁאָמוּת בַּהֶסְפֵּד יֹאמְרוּ "אָדָם שָׁקֵט הָיָה"
אָדִיב לַבְּרִיּוֹת, מַסְבִּיר פָּנִים,
אִישׁ רֵעִים לְהִתְרוֹעֵעַ, אוֹהֵב לִצְחֹק,
לֹא פָּחוֹת לֹא פָּחוֹת, אוֹהֵב לִצְחֹק,
וְיִהְיוּ שֶׁיּוֹסִיפוּ - גַּם מְעַט לִשְׁתּוֹת.
אֲפִלּוּ הַקַּדִּישׁ יִמְשֶׁה אוֹתִי מִמַּלְתָּעוֹת הַמַּלְאָכִים
עַל אַף שֶׁלֹּא הִקְפַּדְתִּי טָהֳרָה
וּפֹה וָשָׁם הִתְרַשַּׁלְתִּי בְּהִלְכוֹת הַשַּׁבָּת, הָעֲבָדִים וְהַקָּרְבָּנוֹת,
אָז לְשֵׁם מַה לַעֲטוֹת בְּכָל בֹּקֶר אֶת אַדֶּרֶת הַקּוֹסֵם הַמֵּגִיחַ כְּשֶׁצָּרִיךְ
וְלֹא מַפְסִיק לְפַטְפֵּט וּלְהָשִׁיב;
לְשֵׁם מַה? אָמַרְתִּי דַּי. לֹא אָשׁוּב לַמִּזְבֵּחַ בַּשְּׁמָמָה,
לֹא אָשׁוּב לְרוֹבֵה אֲבִי לָצוּד אַרְנֶבֶת לַסְּעוּדָה.

יום שלישי, 24 באפריל 2012

גם תאווה זקוקה לאמת

אַתְּ מִתְרַחֶקֶת
אֵינִי רוֹאֶה
כְּבָר לֹא שׁוֹמֵעַ
עַל מַרְגִּישׁ כְּבָר אֵין מַה לְדַבֵּר.
אַתְּ מִתְקָרֶבֶת
אֲנִי רוֹאֶה
עַכְשָׁו שׁוֹמֵעַ
עַל מַרְגִּישׁ כְּבָר אֵין מַה לְדַבֵּר.
וְשׁוּב מִתְרַחֶקֶת וְשׁוּב מִתְקָרֶבֶת.

אֵינִי רוֹצֶה לְשַׁקֵּר.
גַּם תַּאֲוָה זְקוּקָה לָאֱמֶת.

אֵינֶנִּי אוֹתוֹ אָדָם,
וְאַתְּ לֹא אוֹתָהּ הַגְּבֶרֶת.

אָז מַה הוֹפְכֵנוּ לְאֶחָד?
אֵינֵךְ יְכוֹלָה לְהָשִׁיב כַּמּוּבָן.
כָּאן זֶה שֶׁטַח פְּרָטִי.
כֶּלֶב נוֹשֵׁךְ.
לֹא נוֹבֵחַ.
שָׁם זוֹ אַתְּ. הָשִׁיבִי לִי שָׁם, בַּלָּאט.

עוֹד אֵדַע מִי אָנוּ וְאָנָה פָּנֵינוּ מוּעָדוֹת.

רֶגַע! רֶגַע! אַתְּ אוֹמֶרֶת,
אַךְ שׁוּב מִתְרַחֶקֶת וְשׁוּב מִתְקָרֶבֶת.
אֵינֶנִּי אוֹתוֹ אָדָם,
וְאַתְּ לֹא אוֹתָהּ הַגְּבֶרֶת.

קוראים

שכנים



ארכיון הבלוג