טרילוגיית המוות

א.

מוֹצֵא אֲנִי אֶת הַדֶּרֶךְ הַנְּעִימָה הַבּוֹדֵדָה לְמוֹתִי וּלְחַיַּי

בּוֹחֵשׁ מֶלֶט בְּמַיִם וְאוֹטֵם הַקֹּשִׁי לִפְרֹץ הַחוּצָה לְהִתְפַּשֵּׁט

מְבַקֵּש לָדַעַת הַכָּל וּלְהִשָּׁאֵר בֶּן-תְּמוּתָה

כְּמוֹ אֵל שֶׁהִפְסִיקוּ לְהַאֲמִין בּוֹ וַהֲפָכוּהוּ לְאַגָּדָה מְתוּקָה

לְפֶסֶל בְּמוּזֵאוֹן הַמָּוֶת וְהַנֶּצַח שֶׁל הַהִיסְטוֹרְיָה הַיָּפָה.

ב.

אֵין עֶצֶב כֹּה גָּדוֹל הַיָּכוֹל לְמַלֵּא אֶת הֶחָלָל הַשָּׁקוּף הַזֶּה

אֲפִלּוּ מוֹדַעַת אֵבֶל אֵינָה יְכוֹלָה לְצַעֵר בְּשָׁחֹר בִּלְבַד

אִלְמָלֵא הַלָּבָן הַלּוֹכֵד אוֹתָהּ בִּצְחוֹר אָשְׁרוֹ

כְּמוֹ אוֹמֵר לְאָבֵל – אֶצְלִי תִּמְצָא כְּאֵב בָּאַהֲבָה.

ג.

נָפְלוּ הַשָּׁמַיִם עָלַי וּמְחָצוּנִי עַד מִיתָה.

ׁעַכְשָׁו בְּמוֹתִי, בָּאִים לְנַחֵם אֶת אֵלֶּה שֶׁהִכִּירוּנִי מִקָּרוֹב

וְלֹא מֵרָחוֹק, וְאָדָם חָשׁוּב לְהַכִּיר מִמֶּרְחָק מַה.

מִמְּעוֹף צִפּוֹר נִרְאִים הַכֹּל כִּנְמָלִים מְגַשְּׁשׁוֹת

אֵין כִּמְעַט הֶבְדֵּל. אַחַת, שְׁתַּיִם, שָׁלוֹם, אֲנִי אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ,

וְגַם אֲנִי. וְגַם אַתָּה. כֻּלָּם פֹּה מַמְתִּינִים בְּשַׁיָּרָה – צַרְכָנֵי הַתִּקְוָה

הָאַחֲרוֹנָה.

שיר אנטי חברתי מוטה מגדרית

אַתָּה יָכֹל לַעֲשׂוֹת אֶת זֶה

יָכֹל לַחְשֹׁב עַל זֶה כָּל שָׁעָה כָּל דַּקָּה שְׁנִיָּה

לִסְרֹק אֶת זֶה

לַעֲרֹךְ אֶת זֶה

לַחְתֹּךְ אֶת זֶה לַחֲתִיכוֹת קְטַנּוֹת

לִזְרֹק לְקַעֲרַת סָלָט לְבָנָה אוֹ שְׁחֹרָה אוֹ שְׁקוּפָה

לִבְחֹשׁ אֶת זֶה עִם זֶה אַחֵר

עַד שֶׁיֻּשַּׂג הַגָּוֶן הָרָצוּי וְלִמְרֹחַ עַל הַקִּיר בְּצוּרַת זֶה וְעוֹד זֶה שָׁוֶה זֶה

רַק אַל תְּדַבֵּר עַל זֶה

רַק אַל תְּדַבֵּר עַל זֶה

בְּקוֹל רָם

עִם זָרִים בְּתַחֲנַת הָאוֹטוֹבּוּס

הַיְּכוֹלִים גַּם כֵּן וְחוֹשְׁבִים גַּם כֵּן

בְּגוֹפָן מֻגְדָּל

בְּגוֹפָן מֻקְטָן

וְהִשָּׁמֵר לְבַל תַּחְשֹׂף אֶת זֶה. שְׁמֹר עַל זֶה הֶיטֵב תַּחַת הַבָּלָטוֹת

וּוַתֵּר עַל זֶה

שְׁכַח מִזֶּה הִתְעַלֵּם מִזֶּה

הַמְצֵא לְזֶה שֵׁם שֶׁאֵינוֹ דוֹמֶה לְזֶה הָרוֹמֵז לְזֶה

חֲשֹׁב שֶׁזֶּה לֹא קַיָּם וּרְאֵה זֶה נֶעֱלַם

שְׁמֹר עַל זְכוּת הַשְּׁתִיקָה

אַל תִּכָּנֵס לְזֶה

תֹּאמַר שֶׁאֵינְךָ יוֹדֵעַ עַל זֶה שֶׁאֵינְךָ חוֹשֵׁב עַל זֶה

שֶׁאַתָּה יָכֹל לִבְלֹם אֶת זֶה

כַּמָּה שֶׁרַק תִּרְצֶה. כַּמָּה שֶׁרַק תִּרְצֶה. עֲשֵׂה. עֲשֵׂה.

שירה בקצרה

יְדִידָה שֶׁהִכַּרְתִּי דֶּרֶךְ יְדִידָה הִתְעַנְיְנָה:

"אַתָּה כּוֹתֵב שִׁירָה?"

"כֵּן", הֵשַׁבְתִּי, אֲנִי כּוֹתֵב שִׁירָה

בִּקְצָרָה.

הִיא אֵינָהּ נֶחְפֶּזֶת, אֲנִי מוֹסִיף כִּמְבֻסָּם,

יֵשׁ לָהּ בַּיִת קָטָן צְמוּד קַרְקַע

עִם סָלוֹן, מִטְבָּח וַחֲדַר שֵׁנָה, חַיָּה לְלֹא מַחְסוֹר,

וְאֵין פּוֹרְצִים הָאוֹרְבִים בָּרְחוֹבוֹת

הַכֹּל נִכְנָסִים וְיוֹצְאִים דֶּרֶךְ מִרְפֶּסֶת וְחַלּוֹן

דַּרְכָּם נִתָּן לִרְאוֹת רָחוֹק וְגַם לִקְפֹּץ קָרוֹב

וְשׁוּב לִרְאוֹת

וְשׁוּב לִקְפֹּץ.

אַחֶרֶת, זֶה הַיַּתּוּשׁ הַנִּמְרָח עַל שִׁמְשַׁת גּוֹרֵד הַשְּׁחָקִים

וּמוֹתִיר זֵכֶר שֶׁלֹּא נִפְקַד לְעוֹלָם.

מֻזְמָנִים נִמְלָטִים מִדֶּלֶת הַכְּנִיסָה הַמִּסְתּוֹבֶבֶת בַּלּוֹבִּי

מְנִידִים בְּרֹאשָׁם - לֹא רוֹצִים.

לֹא רוֹצִים.

אדרת הקוסם המגיח כשצריך

כְּשֶׁאָמוּת בַּהֶסְפֵּד יֹאמְרוּ "אָדָם שָׁקֵט הָיָה"

אָדִיב לַבְּרִיּוֹת, מַסְבִּיר פָּנִים,

אִישׁ רֵעִים לְהִתְרוֹעֵעַ, אוֹהֵב לִצְחֹק,

לֹא פָּחוֹת לֹא פָּחוֹת, אוֹהֵב לִצְחֹק,

וְיִהְיוּ שֶׁיּוֹסִיפוּ - גַּם מְעַט לִשְׁתּוֹת.

אֲפִלּוּ הַקַּדִּישׁ יִמְשֶׁה אוֹתִי מִמַּלְתָּעוֹת הַמַּלְאָכִים

עַל אַף שֶׁלֹּא הִקְפַּדְתִּי טָהֳרָה

וּפֹה וָשָׁם הִתְרַשַּׁלְתִּי בְּהִלְכוֹת הַשַּׁבָּת, הָעֲבָדִים וְהַקָּרְבָּנוֹת,

אָז לְשֵׁם מַה לַעֲטוֹת בְּכָל בֹּקֶר אֶת אַדֶּרֶת הַקּוֹסֵם הַמֵּגִיחַ כְּשֶׁצָּרִיךְ

וְלֹא מַפְסִיק לְפַטְפֵּט וּלְהָשִׁיב;

לְשֵׁם מַה? אָמַרְתִּי דַּי. לֹא אָשׁוּב לַמִּזְבֵּחַ בַּשְּׁמָמָה,

לֹא אָשׁוּב לְרוֹבֵה אֲבִי לָצוּד אַרְנֶבֶת לַסְּעוּדָה.

גם תאווה זקוקה לאמת

אַתְּ מִתְרַחֶקֶת

אֵינִי רוֹאֶה

כְּבָר לֹא שׁוֹמֵעַ

עַל מַרְגִּישׁ כְּבָר אֵין מַה לְדַבֵּר.

אַתְּ מִתְקָרֶבֶת

אֲנִי רוֹאֶה

עַכְשָׁו שׁוֹמֵעַ

עַל מַרְגִּישׁ כְּבָר אֵין מַה לְדַבֵּר.

וְשׁוּב מִתְרַחֶקֶת וְשׁוּב מִתְקָרֶבֶת.

אֵינִי רוֹצֶה לְשַׁקֵּר.

גַּם תַּאֲוָה זְקוּקָה לָאֱמֶת.

אֵינֶנִּי אוֹתוֹ אָדָם,

וְאַתְּ לֹא אוֹתָהּ הַגְּבֶרֶת.

אָז מַה הוֹפְכֵנוּ לְאֶחָד?

אֵינֵךְ יְכוֹלָה לְהָשִׁיב כַּמּוּבָן.

כָּאן זֶה שֶׁטַח פְּרָטִי.

כֶּלֶב נוֹשֵׁךְ.

לֹא נוֹבֵחַ.

שָׁם זוֹ אַתְּ. הָשִׁיבִי לִי שָׁם, בַּלָּאט.

עוֹד אֵדַע מִי אָנוּ וְאָנָה פָּנֵינוּ מוּעָדוֹת.

רֶגַע! רֶגַע! אַתְּ אוֹמֶרֶת,

אַךְ שׁוּב מִתְרַחֶקֶת וְשׁוּב מִתְקָרֶבֶת.

אֵינֶנִּי אוֹתוֹ אָדָם,

וְאַתְּ לֹא אוֹתָהּ הַגְּבֶרֶת.