טרילוגיית המוות

א.

מוֹצֵא אֲנִי אֶת הַדֶּרֶךְ הַנְּעִימָה הַבּוֹדֵדָה לְמוֹתִי וּלְחַיַּי

בּוֹחֵשׁ מֶלֶט בְּמַיִם וְאוֹטֵם הַקֹּשִׁי לִפְרֹץ הַחוּצָה לְהִתְפַּשֵּׁט

מְבַקֵּש לָדַעַת הַכָּל וּלְהִשָּׁאֵר בֶּן-תְּמוּתָה

כְּמוֹ אֵל שֶׁהִפְסִיקוּ לְהַאֲמִין בּוֹ וַהֲפָכוּהוּ לְאַגָּדָה מְתוּקָה

לְפֶסֶל בְּמוּזֵאוֹן הַמָּוֶת וְהַנֶּצַח שֶׁל הַהִיסְטוֹרְיָה הַיָּפָה.

ב.

אֵין עֶצֶב כֹּה גָּדוֹל הַיָּכוֹל לְמַלֵּא אֶת הֶחָלָל הַשָּׁקוּף הַזֶּה

אֲפִלּוּ מוֹדַעַת אֵבֶל אֵינָה יְכוֹלָה לְצַעֵר בְּשָׁחֹר בִּלְבַד

אִלְמָלֵא הַלָּבָן הַלּוֹכֵד אוֹתָהּ בִּצְחוֹר אָשְׁרוֹ

כְּמוֹ אוֹמֵר לְאָבֵל – אֶצְלִי תִּמְצָא כְּאֵב בָּאַהֲבָה.

ג.

נָפְלוּ הַשָּׁמַיִם עָלַי וּמְחָצוּנִי עַד מִיתָה.

ׁעַכְשָׁו בְּמוֹתִי, בָּאִים לְנַחֵם אֶת אֵלֶּה שֶׁהִכִּירוּנִי מִקָּרוֹב

וְלֹא מֵרָחוֹק, וְאָדָם חָשׁוּב לְהַכִּיר מִמֶּרְחָק מַה.

מִמְּעוֹף צִפּוֹר נִרְאִים הַכֹּל כִּנְמָלִים מְגַשְּׁשׁוֹת

אֵין כִּמְעַט הֶבְדֵּל. אַחַת, שְׁתַּיִם, שָׁלוֹם, אֲנִי אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ,

וְגַם אֲנִי. וְגַם אַתָּה. כֻּלָּם פֹּה מַמְתִּינִים בְּשַׁיָּרָה – צַרְכָנֵי הַתִּקְוָה

הָאַחֲרוֹנָה.