אני שומר שבת

אֲנִי שׁוֹמֵר שַׁבָּת בְּצִנְצֶנֶת זְכוּכִית שְׁקוּפָה

כְּפִי שֶׁסָּבִי כָּבַשׁ מְלָפְפוֹנִים וְקִשּׁוּאִים בְּמֵי מֶלַח,

וְסוֹגֵר חָזָק שֶׁלֹּא תִּמָּלֵט חָלִילָה מִבְּקִיעֵי לִבִּי.

כְּשֶׁיָּבוֹא עָנִי רָכוּב עַל חֲמוֹר וְיִקְרָא בְּקוֹל גָּדוֹל "הִנְנִי כָּאן!"

אֶפְתַּח הַצִּנְצֶנֶת בְּרֹב טֶקֶס וְהָדָר וְאַצִּיג בְּעֵינַיִם רָמוֹת

שַׁבָּת חֲמוּצָה שֶׁאָצַרְתִּי בְּצִנְצֶנֶת זְכוּכִית שְׁקוּפָה (כְּפִי שֶׁסָּבִי...)

וְאָז נֵשֵׁב, מָשִׁיחַ וַאֲנִי, עַל וִיסְקִי בַּבָּר הַקָּרוֹב וְנַעֲלֶה זִכְרוֹנוֹת מֵהֶחָבוּי.

אֶת הַשַּׁבָּת נַחְתֹּךְ לִפְרוּסוֹת דַּקּוֹת וְעָבוֹת

וּמִדֵּי פַּעַם נִנְעַץ בְּשִׁנֵּינוּ חֲתִיכָה

                            אַגַּב לְגִימָה

וּבִרְכַּת הַמּוֹצִיא מִן הָאָרֶץ.

שיר ויסקי: גילוי פואטי יומרני

שִׁיר וִיסְקְי הוּא גִּלּוּי חַד-פַּעֲמִי בִּדְיוֹנִי בִּלְבַדִּי, וַאֲנִי קוֹבֵעַ שֶׁהוּא שִׁיר וִיסְקְי כְּשֶׁאֲנִי כּוֹתֵב אוֹתוֹ כְּשִׁיר וִיסְקְי הַמֻּרְכָּב מִשִּׁשָּׁה בָּתִּים שֶׁאֵינָם מִתְכַּתְּבִים בֵּינֵיהֶם אוֹ שֶׁכֵּן, מִלְּבַד הַבַּיִת הַשֵּׁנִי וְהַשְּׁלִישִׁי, כַּאֲשֶׁר ב' עֻבְדָּה וְג' מַסְקָנָה (שֶׁבְּדֶרֶךְ כְּלָל תִּהְיֶה: אֵין אֱלֹהִים). שְׁאָר הַבָּתִים מֻרְכָּבִים מִלֹּא פָּחוֹת מִמִּלָּה אַחַת שֶׁנִּכְתְּבָה אַגַּב סְבִיאָה*. בַּבַּיִת הָרִאשׁוֹן חַיָּב לִהְיוֹת מֵמַד הִתּוּלִי אוֹ שֶׁלֹּא, בַּבַּיִת הָרְבִיעִי חַיָּב לִהְיוֹת מֵמַד טְרָגִי אוֹ שֶׁלֹּא, בַּבַּיִת הַחֲמִישִׁי חַיָּב לִהְיוֹת מֵמַד בִּקָּרְתִּי אוֹ שֶׁלֹּא, בַּבַּיִת הַשִּׁשִּׁי חַיֶּבֶת לִהְיוֹת נְקֻדַּת תַּצְפִּית אוֹ שֶׁלֹּא. הַפְחָתָה בְּכֵלִים פִיגוּרָטִיבִיִּים מִשְׁקָלִיִּים מִצְלוֹלִיִּים אֵינָה רְשׁוּת אוֹ חוֹבָה, וְכָל מַה שֶׁלֹּא נֶאֱמַר - אֶפְשָׁר. (מואב, 2012).

*         המילה "סביאה" מייצגת מצב תודעתי בו נמצא/ת הכותב/ת בזמן כתיבת המילה, אשר ניתן להגדירו "אחר" או "שביר" או "נהיר", הנגרם ע"י שתית וויסקי, לרבות בורבון, סינגל/בלנדד מאלט, גריין, טנסי, אירי, סקוטי וקנדי.

ביבליוגרפיה

מואב, מ. שיר ויסקי: גילוי פואטי יומרני, ברברה טוכמן ועכברי הביבים, אֶרֶץ, 2012.

שיר ויסקי לדוגמה

גם תאווה זקוקה לאמת

אַתְּ מִתְרַחֶקֶת

אֵינִי רוֹאֶה

כְּבָר לֹא שׁוֹמֵעַ

עַל מַרְגִּישׁ כְּבָר אֵין מַה לְדַבֵּר.

אַתְּ מִתְקָרֶבֶת

אֲנִי רוֹאֶה

עַכְשָׁו שׁוֹמֵעַ

עַל מַרְגִּישׁ כְּבָר אֵין מַה לְדַבֵּר.

וְשׁוּב מִתְרַחֶקֶת וְשׁוּב מִתְקָרֶבֶת.

אֵינִי רוֹצֶה לְשַׁקֵּר.

גַּם תַּאֲוָה זְקוּקָה לָאֱמֶת.

אֵינֶנִּי אוֹתוֹ אָדָם,

וְאַתְּ לֹא אוֹתָהּ הַגְּבֶרֶת.

אָז מַה הוֹפְכֵנוּ לְאֶחָד?

אֵינֵךְ יְכוֹלָה לְהָשִׁיב כַּמּוּבָן.

כָּאן זֶה שֶׁטַח פְּרָטִי.

כֶּלֶב נוֹשֵׁךְ.

לֹא נוֹבֵחַ.

שָׁם זוֹ אַתְּ. הָשִׁיבִי לִי שָׁם, בַּלָּאט.

עוֹד אֵדַע מִי אָנוּ וְאָנָה פָּנֵינוּ מוּעָדוֹת.

רֶגַע! רֶגַע! אַתְּ אוֹמֶרֶת,

אַךְ שׁוּב מִתְרַחֶקֶת וְשׁוּב מִתְקָרֶבֶת.

אֵינֶנִּי אוֹתוֹ אָדָם,

וְאַתְּ לֹא אוֹתָהּ הַגְּבֶרֶת.

חצי הכוס הריקה

לַחֲצִי הַכּוֹס הָרֵיקָה שֶׁבְּיָדִי

אַתְּ מוֹזֶגֶת וִיסְקִי אָמֶרִיקָאִי.

אֲנִי לוֹגֵם לְאַט, שֶׁלֹּא יִגָּמֵר,

פּוֹתֵחַ סֵפֶר שִׁירָה מִזְדַּמֵּן מֵהַמַּדָּף

וּמַקְרִיא לְאַט, שֶׁלֹּא אֶשְׁגֶּה,

לֹא יוֹרֵד לְסוֹף דַּעַת הַמְּשׁוֹרֵר,

אַתְּ מוֹזֶגֶת וִיסְקִי אִירִי,

לַחֲצִי הַכּוֹס הָרֵיקָה שֶׁבְּיָדִי

לְבַל יִוָּתֵר הַחֵצִי הַמָּלֵא לְבַדּוֹ

עִם הָרֵיק שֶׁהוֹתַרְתִּי מִקֹּדֶם.