חולית במדבר של חגיגת האינסוף

חֲנוּת סְפָרִים חֲדָשָׁה נֶחְנְכָה בִּרְחוֹב מְגוּרַי,

בַּפְּתִיחָה הַחֲגִיגִית קָנִיתִי רוֹמָן יָשָׁן בְּמִבְצָע. כָּזֶה אֲנִי.

הַמּוֹכֶרֶת – עַלְמָה מְפַתָּה בְּשֵׂעָר שָׁחֹר חָלָק וּמִשְׁקָפַיִם.

יַחַד אִתָּהּ, עוֹשֶׂה אֶת הַדֶּרֶךְ חֲזָרָה.

בַּסָּלוֹן עִיַּנְתִּי בְּעֶשְׂרִים עַמּוּדִים מֵהָרוֹמָן הֶחָדָשׁ

וְיָצָאתִי לַמִּרְפֶּסֶת לִנְשֹׁם אֲוִיר צַח.

כְּשֶׁשַּׁבְתִּי הִנַּחְתִּי אֶת הַסֵּפֶר עַל הַמַּדָּף

לְיַד סֵפֶר שֶׁקָּנִיתִי בַּחֲנוּת יָד שְׁנִיָּה שֶׁסִּיַּמְתִּי לִפְנֵי שְׁלוֹשָׁה שָׁבוּעוֹת

וּמֵאַז הוּא גִּבּוֹר-עָל בְּגִמְלָאוֹת, כְּשֶׁהָעַיִן פּוֹגֶשֶׁת וְהַזִּכָּרוֹן עוֹלֶה.

אַךְ הוֹלֵךְ הוּא וְדוֹעֵךְ הוֹלֵךְ וְנַעֲשָׂה לְעֵץ בַּחֻרְשָׁה,

לְחוֹלִית בַּמִּדְבַּר שֶׁל חֲגִיגַת הָאֵינְסוֹף,

עַד שֶׁהָאֲדָמָה פּוֹעֶרֶת פִּיהָ, כְּמִנְהָגָהּ, טוֹמֶנֶת וּמַפְרִיחָה.

חצי הכוס הריקה

לַחֲצִי הַכּוֹס הָרֵיקָה שֶׁבְּיָדִי

אַתְּ מוֹזֶגֶת וִיסְקִי אָמֶרִיקָאִי.

אֲנִי לוֹגֵם לְאַט, שֶׁלֹּא יִגָּמֵר,

פּוֹתֵחַ סֵפֶר שִׁירָה מִזְדַּמֵּן מֵהַמַּדָּף

וּמַקְרִיא לְאַט, שֶׁלֹּא אֶשְׁגֶּה,

לֹא יוֹרֵד לְסוֹף דַּעַת הַמְּשׁוֹרֵר,

אַתְּ מוֹזֶגֶת וִיסְקִי אִירִי,

לַחֲצִי הַכּוֹס הָרֵיקָה שֶׁבְּיָדִי

לְבַל יִוָּתֵר הַחֵצִי הַמָּלֵא לְבַדּוֹ

עִם הָרֵיק שֶׁהוֹתַרְתִּי מִקֹּדֶם.