אני לא עייף

אֲנִי לֹא עָיֵף

אֲבָל הוֹלֵךְ לִישֹׁן;

אֲנִי לֹא רָעֵב

אֲבָל אוֹכֵל כָּרִיךְ;

אֲנִי לֹא רוֹצֶה

אֲבָל מְבַקֵּשׁ רְשׁוּת;

אֲנִי לֹא יוֹדֵעַ

אֲבָל מַסְפִּיק בָּטוּחַ לְהָשִׁיב אָמֵן;

וַאֲנִי גַּם לֹא מְשׁוֹרֵר

כַּיָּדוּעַ.

אֲבָל כּוֹתֵב כְּצִפּוֹר הַפּוֹגֶשֶׁת רָקִיעַ

חָלָל חִיצוֹן.

חולית במדבר של חגיגת האינסוף

חֲנוּת סְפָרִים חֲדָשָׁה נֶחְנְכָה בִּרְחוֹב מְגוּרַי,

בַּפְּתִיחָה הַחֲגִיגִית קָנִיתִי רוֹמָן יָשָׁן בְּמִבְצָע. כָּזֶה אֲנִי.

הַמּוֹכֶרֶת – עַלְמָה מְפַתָּה בְּשֵׂעָר שָׁחֹר חָלָק וּמִשְׁקָפַיִם.

יַחַד אִתָּהּ, עוֹשֶׂה אֶת הַדֶּרֶךְ חֲזָרָה.

בַּסָּלוֹן עִיַּנְתִּי בְּעֶשְׂרִים עַמּוּדִים מֵהָרוֹמָן הֶחָדָשׁ

וְיָצָאתִי לַמִּרְפֶּסֶת לִנְשֹׁם אֲוִיר צַח.

כְּשֶׁשַּׁבְתִּי הִנַּחְתִּי אֶת הַסֵּפֶר עַל הַמַּדָּף

לְיַד סֵפֶר שֶׁקָּנִיתִי בַּחֲנוּת יָד שְׁנִיָּה שֶׁסִּיַּמְתִּי לִפְנֵי שְׁלוֹשָׁה שָׁבוּעוֹת

וּמֵאַז הוּא גִּבּוֹר-עָל בְּגִמְלָאוֹת, כְּשֶׁהָעַיִן פּוֹגֶשֶׁת וְהַזִּכָּרוֹן עוֹלֶה.

אַךְ הוֹלֵךְ הוּא וְדוֹעֵךְ הוֹלֵךְ וְנַעֲשָׂה לְעֵץ בַּחֻרְשָׁה,

לְחוֹלִית בַּמִּדְבַּר שֶׁל חֲגִיגַת הָאֵינְסוֹף,

עַד שֶׁהָאֲדָמָה פּוֹעֶרֶת פִּיהָ, כְּמִנְהָגָהּ, טוֹמֶנֶת וּמַפְרִיחָה.