מאבד חוש טעם

מִתּוֹך מְהוּמַת אֱלִילִים זֶה מִתְגַּלְגֵּל וּמִתְקַשֶּׁה.

מִתְעַצֵּב. מִתְאַחֶה.

חוֹשֵׁב חַלּוֹן

כּוֹנֵן חַלּוֹן

סוֹגֵר חַלּוֹן. פּוֹרֵץ חַלּוֹן.

מְאַבֵּד חוּשׁ טַעַם

רֵיחַ

צוּרָה.

דּ וֹ הֶ ה.

מְמַחְזֵר

חֶלְקִיקִים זְעִירִים שֶׁל אֱמוּנָה.

נִצָּב כְּתוֹר עַל עָנָף בּוֹדֵד בְּלֵב    מִ   דְ   בָּ   ר     בּוֹדֵד

וּמִתְעַקֵּשׁ בְּחֻצְפָּתוֹ

לִפְקֹחַ עֵינַיִם

לוֹמַר

אֶת אֲשֶׁר יֹאמַר.

חולית במדבר של חגיגת האינסוף

חֲנוּת סְפָרִים חֲדָשָׁה נֶחְנְכָה בִּרְחוֹב מְגוּרַי,

בַּפְּתִיחָה הַחֲגִיגִית קָנִיתִי רוֹמָן יָשָׁן בְּמִבְצָע. כָּזֶה אֲנִי.

הַמּוֹכֶרֶת – עַלְמָה מְפַתָּה בְּשֵׂעָר שָׁחֹר חָלָק וּמִשְׁקָפַיִם.

יַחַד אִתָּהּ, עוֹשֶׂה אֶת הַדֶּרֶךְ חֲזָרָה.

בַּסָּלוֹן עִיַּנְתִּי בְּעֶשְׂרִים עַמּוּדִים מֵהָרוֹמָן הֶחָדָשׁ

וְיָצָאתִי לַמִּרְפֶּסֶת לִנְשֹׁם אֲוִיר צַח.

כְּשֶׁשַּׁבְתִּי הִנַּחְתִּי אֶת הַסֵּפֶר עַל הַמַּדָּף

לְיַד סֵפֶר שֶׁקָּנִיתִי בַּחֲנוּת יָד שְׁנִיָּה שֶׁסִּיַּמְתִּי לִפְנֵי שְׁלוֹשָׁה שָׁבוּעוֹת

וּמֵאַז הוּא גִּבּוֹר-עָל בְּגִמְלָאוֹת, כְּשֶׁהָעַיִן פּוֹגֶשֶׁת וְהַזִּכָּרוֹן עוֹלֶה.

אַךְ הוֹלֵךְ הוּא וְדוֹעֵךְ הוֹלֵךְ וְנַעֲשָׂה לְעֵץ בַּחֻרְשָׁה,

לְחוֹלִית בַּמִּדְבַּר שֶׁל חֲגִיגַת הָאֵינְסוֹף,

עַד שֶׁהָאֲדָמָה פּוֹעֶרֶת פִּיהָ, כְּמִנְהָגָהּ, טוֹמֶנֶת וּמַפְרִיחָה.