גם תאווה זקוקה לאמת

אַתְּ מִתְרַחֶקֶת

אֵינִי רוֹאֶה

כְּבָר לֹא שׁוֹמֵעַ

עַל מַרְגִּישׁ כְּבָר אֵין מַה לְדַבֵּר.

אַתְּ מִתְקָרֶבֶת

אֲנִי רוֹאֶה

עַכְשָׁו שׁוֹמֵעַ

עַל מַרְגִּישׁ כְּבָר אֵין מַה לְדַבֵּר.

וְשׁוּב מִתְרַחֶקֶת וְשׁוּב מִתְקָרֶבֶת.

אֵינִי רוֹצֶה לְשַׁקֵּר.

גַּם תַּאֲוָה זְקוּקָה לָאֱמֶת.

אֵינֶנִּי אוֹתוֹ אָדָם,

וְאַתְּ לֹא אוֹתָהּ הַגְּבֶרֶת.

אָז מַה הוֹפְכֵנוּ לְאֶחָד?

אֵינֵךְ יְכוֹלָה לְהָשִׁיב כַּמּוּבָן.

כָּאן זֶה שֶׁטַח פְּרָטִי.

כֶּלֶב נוֹשֵׁךְ.

לֹא נוֹבֵחַ.

שָׁם זוֹ אַתְּ. הָשִׁיבִי לִי שָׁם, בַּלָּאט.

עוֹד אֵדַע מִי אָנוּ וְאָנָה פָּנֵינוּ מוּעָדוֹת.

רֶגַע! רֶגַע! אַתְּ אוֹמֶרֶת,

אַךְ שׁוּב מִתְרַחֶקֶת וְשׁוּב מִתְקָרֶבֶת.

אֵינֶנִּי אוֹתוֹ אָדָם,

וְאַתְּ לֹא אוֹתָהּ הַגְּבֶרֶת.