יום שישי של ההמון

1.
עמדתי בתחנה המופצצת מקרני שמש כששמתי לב שהארנק לא עליי.
הלכתי להביא אותו. חזרתי.

2.
הגעתי לדואר. ההמון נראה מרחוק מחוץ לדלתות הסניף.
המספר הראה 591. אני מוציא את המספר 650 האפי.
חישוב קל עזר לי להבין שגם אם הפקידות יתקתקו אדם בכל
דקה, עדיין אני עתיד לקבל את החבילה עוד שעה.

3.
נכנסתי לסופר. ההמון הופיע גם שם ובשיא תפארתו.
גיליתי את החציל הננסי, ורציתי לרכוש תה בטעם אפרסק.
וויתרתי לאור התור שההמון יצר מאחוריי הקופות.

4.
עברתי לסופר פארם.
רכשתי ספיד סטיק מאוד יקר.
סרבתי לקבל "כל העיר" בחינם או לשמוע את המבצעים האחרונים.

5.
חזרתי מיוזע לסניף הדואר, אך עם ספיד סטיק יקר ביד.
המספר הראה: 649. אלוהים יודע מתי להופיע
ולהוכיח את קיומו, הוא אחראי בלעדי לכמה יצירות
מופת, ועכשיו להתגלות הגדולה ביותר שלו מאז קריעת
ים סוף.

6.
לא חיכיתי לאוטובוס.
ירדתי ברגל.
לפעמים אי-סבלנות זה הספורט הטוב ביותר.

7.
ב"בית הפרות", בירת הנבערות המקומית, קניתי מספר ירקות.

8.
במכולת של משה, רכשתי שתייה וחלה, בדיוק כששמתי לב
שהשקיות נעשו כבדות מהרגיל.

הרהרתי, מעולם השקיות לא היו כבדות יותר אילו
האוטובוס היה מגיע לפני שגיליתי שהארנק לא נמצא איתי.