קניתי מיץ גזר וחשבתי עליה.
קניתי את הסימפוניה השנייה של מאלהר (בניצוחו של אוטו קלמפרר)
וחשבתי עליה.
אני חושב שחשבתי עליה בעוד כמה מקרים.
היא באה והולכת, אורחת באירוע להמונים.
מבקרת ונעלמת. עושה גיחה קלה, וכבר אינה.
ירדתי בתחנה ולא הצלחתי לחשוב על משהו אחר.
הסדקים אי שם בראשי נשמעו.
אומרת לי, 'כשאתה תהיה שם אתה תדע'.
אני לא.
איכשהו היא תמיד מוצאת את הפרצה, ושוב נכנסת.
מישהו צריך לאטום את הסדקים וזה לא יהיה אני.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה