יהוּדָה
עַמִּיחַי לוֹחֵשׁ
לוֹ אוֹתָה בְּסוֹד בַּלֵּילוֹת, בַּמִּקְלַחַת,
שֶׁכֵּן
הִיא מַבִּיטָה בּוֹ מִבֵּין כָּל
גְּדֵרוֹת הַתַּיִל
וּגְדֵרוֹת
הַהַפְרָדָה שֶׁבָּנְתָה הַחֶבְרָה בְּתִקְצוּב הַמְּדִינָה.
זֶה
רַק בֵּינִי וּבֵינוֹ, אַתְּ מִתְעוֹפֶפֶת מֵחַלּוֹן חַדְרוֹ הַשְּׂמָאלִי
שֶׁל
הַנִּתָּן וּמְחַפֶּשֶׂת אַחַר
מָקוֹם נוֹחַ לִבְנִיַּת קֵן בֵּין
גְּדֵרוֹת
הַתַּיִל, הַנְּשִׁימוֹת, הַשּׁוּרוֹת
שֶׁנִּכְתָּבוֹת וְנִמְחָקוֹת.
סַמְכוּתִי
פָּקְעָה. אֵין לִי מוֹנוֹפּוֹל
עַל הַכּוֹחוֹת הַמְּזֻיָּנִים.
– אַתְּ דְּרוֹר מִמִּין
נְקֵבָה. כְּנָפַיִךְ
נְמַסּוֹת בְּאוֹר
שֶׁמֶשׁ.
רַק
חִזְרִי, בִּיכָלְתִּי לְבַקֵּשׁ
יָפֶה וּבְסֵבֶר פָּנִים נָאוֹת,
חִזְרִי
לְקַנֵּן בִּי לְפִי
שָׁעָה. מַמָּשׁ עַתָּה, י.ע לוֹחֵש לִי הַשְׁאָלָה
טוֹבָה
כְּשֶׁלֶג צָחוֹר הַנָּח עַל אֲרֻבּוֹת
הַבָּתִּים
וְסוֹכֵךְ
בְּלָבָן פַּחְמָן דּוּ-חַמְצָנִי מַשְׁחִיר, כְּפִי שֶׁהַשֵּׁם נָהַג
לִלְחֹשׁ
לְמֹשֶׁה אֶת עֲשֶׂרֶת הַדְּבָרִים. אָז חִזְרִי
וְּרִאי אֵיךְ
הַשֶּׁלֶג
נָמֵס וְחוֹשֵׂף
דָּבָר אַחַר דָּבָר אַחַר דָּבָר לְאַט וּבָטוּחַ
בְּלִי
מַעֲצוֹרִים אֲחוֹרִיִּים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה