אבן השתייה

כי החכם עיניו בראשו, אך לא המשורר. עיני המשורר

הן בעורפו

עמוס עוז, "אותו הים"

וְזוֹ הָאֱמֶת לַאֲמִתָּהּ. רָזָה. אֶל

מִטָּתִי אַתְּ מַגִּיעָה

חַיִּים מְעַטִּים

מִיתָה אֲ רֻ כָּ ה.

לֹא יָכֹלְתִּי לִכְתֹב זֹאת אַחֶרֶת.

אֵין בִּי אֶמְצָעִים.

כְּמוֹ נוֹגֵע וְהִיא מִצְטַנֶּפֶת. בְּמִטָּתִי

שׁוֹכֶבֶת מַמְתִּינָה מְזֻמָּנָה.

אֲנִי עֵץ שֶׁנִּטַּע סָמוּךְ לְאֶבֶן הַשְּׁתִיָּה.

מַכֶּה שָׁרָשִׁים, פּוֹרֵחַ בְּצַד.

לֹא מְלַטֵּף, לֹא נוֹגֵעַ בְּיַד

אַחֶרֶת, מָתְנֶיהָ הָיִיתִי לוֹפֵת, נוֹשֵׁק,

גּוֹרָל אוֹמְרִים פְּתָאִים.

יֵשׁ לִקְרֹא לַחוֹטֵב, שֶׁיַּעֲלֶה וְיִכְרֹת, שֶׁיְּקָרְבֵנִי אֶל זוֹ

בְּמִטָּתָהּ. כָּךְ סְתָם. לְרֶגַע קָט, בְּסוֹפִי

זוֹ הָאֱמֶת לַאֲמִתָּהּ.