ערב יום שבת

עֶרֶב יוֹם שַׁבָּת. הַכּוֹכָבִים נִרְאִים בַּשָּׁמַיִם.
אֲנִי נוֹטֶה לְהֵרָדֵם עַל הַמִּקְלֶדֶת.
שִׁירַת מַקְהֵלָה עַלִּיזָה נִשְׁמַעַת מִחוּץ.
הַמִּלִּים אֵינָן מוּבָנוֹת לִי, סָפֵק עִבְרִית.

אַתְּ יְשֵׁנָה בָּחֶדֶר הַשֵּׁנִי. הַכּוֹכָבִים נִרְאִים בְּחַדְרֵךְ.
אֲנִי נוֹטֶה לְהֵרָדֵם עַל הַמִּקְלֶדֶת.
שִׁירַת מַקְהֵלָה עַלִּיזָה אֵינָהּ פּוֹסֶקֶת.
הַמִּלִּים מוּבָנוֹת יוֹתֵר וְיוֹתֵר, "מֵעֵין עוֹלָם הַבָּא".

קוֹל נְעָרוֹת צְעִירוֹת. הַכּוֹכָבִים שׁוֹטְפִים עֵינֵיהֶם.
אֲנִי נוֹטֶה לְהֵרָדֵם עַל הַמִּקְלֶדֶת.
שִׁירַת מַקְהֵלָה עַלִּיזָה פָּסְקָה לְרֶגַע. רַחְשׁוּשִׁים.
הַמִּלִּים שֶׁרָצִיתִי לִכְתֹּב, לֹא יִכָּתְבוּ הַיּוֹם.

שִׁירַת מַקְהֵלָה נִמְשֶׁכֶת.
וְאוּלַי אֵינִי רוֹצֶה שֶׁתֻּשְׁבַּת, שֶׁיּוֹסִיפוּ לְזַמֵּר,
אֲנִי נוֹטֶה לְהֵרָדֵם,
שֶׁהַשִּׁירָה תִּמָּשֵׁךְ וְתִמָּשֵׁךְ,
אֵינִי מִתְאוֹנֵן עַל כָּךְ לְמִשְׁטֶרֶת הַלַּיְלָה.

עֶרֶב יוֹם שַׁבָּת.
הַשִּׁירָה נֶחֱלֶשֶׁת. הַנְּעָרוֹת נָדַמּוּ וְהַכּוֹכָבִים אִתָּן.
רַק הַמִּלִּים מַמְשִׁיכוֹת לִדְפֹּק חָזָק
עַל דַּלְתִּי. מְצַלְצְלוֹת בְּפַעֲמוֹנִי,
וַאֲנִי מַעֲמִיד פְּנֵי רָדוּם. "שששששש..."

אֲנִי נִים וְלֹא נִים.

שִׁירַת מַקְהֵלָה נִמְשֶׁכֶת וְנִמְשֶׁכֶת.
מִתְעַלֶּמֶת.