יום חמישי, 23 בספטמבר 2010

את אומדת חלקי גופי

אַתְּ אוֹמֶדֶת חֶלְקֵי גּוּפִי בְּצִפָּרְנַיִךְ
הָאֲרֻכּוֹת. הֵן בְּהִירוֹת כַּיּוֹם.
מְשַׁחֶרֶת שְׁבָב קָטָן שֶׁל שִׁפְיוֹן.
מְבַקֶּשֶׁת רְמָזִים גְּדוֹלִים שֶׁיִּפְתְּרוּ אֶת הַתַּעֲלוּמָה.
צִפָּרְנַיִךְ עַל גּוּפִי מְכַרְכְּרוֹת לְקֶצֶב עָלוּם.
יָדַי מְמַלְּאוֹת עֵינַיִךְ בְּמֶגֶד שָׁמַיִם, אַךְ אֵינֵךְ רוֹאָה.
אַתְּ אוֹמֶדֶת חֶלְקֵי גּוּפִי בְּצִפָּרְנַיִךְ
הַקְּצָרוֹת. הֵן כֵּהוֹת כַּלַּיְלָה.
אֵין לָךְ פְּנַאי, אוֹ סִבָּה מַסְפִּיק טוֹבָה,
לַעֲמֹד עַל טִיב רוּחוֹ שֶׁל הָאָדָם.

עִם הַשָּׁנִים, הַחוֹלְפוֹת תָּמִיד, אֶת חֶלְקֵי גּוּפִי
תֶּאֶמְדִי בְּצִפָּרְנַיִךְ הָאֲרֻכּוֹת. וּכְמוֹ תָּמִיד, הֵן כַּיּוֹם
וּלְעִתִּים כַּלַּיְלָה.

אין תגובות:

קוראים

שכנים



ארכיון הבלוג