סוף הסיפור

אֶת הָאֲדָנִית שֶׁעַל אֶדֶן הַחַלּוֹן

אֲנִי מַשְׁקֶה מִדֵּי יוֹם בִּמְסִירוּת

מַשְׁקֶה וּמַשְׁקֶה

וּמַשְׁקֶה

מֵי מֶתֶק מֵי גֶזֶל – עַנְנֵי גְּשָׁמִים;

יוֹצֵק בָּהּ

כּוֹחַ אֵינְסוֹף מֵרוּחִי הַתְּשׁוּשָׁה

וְלֹא בּוֹקֵעַ וּמְלַבְלֵב

לִבָּהּ כְּנֵר זִכָּרוֹן שֶׁכָּבָה לִפְנֵי שֶׁזָּכְרוּ

וַאֲנִי עוֹדֶנִּי מַזְלִיף בִּמְסִירוּת בְּאַהֲבַת אָדָם

וְנִגְמַר.