א.
כְּמוֹ שֶׁבַּיִת צְמוּד קַרְקַע
רַק צָמוּד לַקַּרְקַע וְלֹא שָׁלוּב
בְּתוֹכוֹ
כָּךְ הֵם הָעֵצִים
צְמוּדֵי אֲדָמָה וְלֹא טְבוּעִים בָּהּ
נִתָּן לַעֲקֹר שָׁרָשִׁים
לִנְטֹעַ בְּמָקוֹם אַחֵר
לְמַלֵּא אֶת נוֹף הַמִּדְבָּר בְּצֶבַע
וְהָאָדָם
גְּשָׁרִים חוֹצִים אֶת הָעוֹלָם כֻּלּוֹ
ב.
רְחוֹקָה הִיא הַקִּרְבָה הַזֹּאת מִכָּאן.
בְּעִיר הֻלַּדְתִּי צוֹמְחִים מְלוֹנוֹת
אוֹרְחִים
בַּתֵּי נוֹי שֶׁתְּרִיסֵיהֶם תָּמִיד מוּגָפִים
אֲנִי גַּנָּן מְקוֹמִי שֶׁעָמֵל
עַל הָאָבְדָן.
