צְמוּד

א.

כְּמוֹ שֶׁבַּיִת צְמוּד קַרְקַע

רַק צָמוּד לַקַּרְקַע וְלֹא שָׁלוּב בְּתוֹכוֹ

כָּךְ הֵם הָעֵצִים

צְמוּדֵי אֲדָמָה וְלֹא טְבוּעִים בָּהּ

נִתָּן לַעֲקֹר שָׁרָשִׁים

לִנְטֹעַ בְּמָקוֹם אַחֵר

לְמַלֵּא אֶת נוֹף הַמִּדְבָּר בְּצֶבַע

וְהָאָדָם

גְּשָׁרִים חוֹצִים אֶת הָעוֹלָם כֻּלּוֹ

ב.

רְחוֹקָה הִיא הַקִּרְבָה הַזֹּאת מִכָּאן.

בְּעִיר הֻלַּדְתִּי צוֹמְחִים מְלוֹנוֹת אוֹרְחִים

בַּתֵּי נוֹי שֶׁתְּרִיסֵיהֶם תָּמִיד מוּגָפִים

אֲנִי גַּנָּן מְקוֹמִי שֶׁעָמֵל עַל הָאָבְדָן.

בית צמוד קרקע עטוף נייר צלופן

אֲנִי מִתְגּוֹרֵר

בְּבַיִת צְמוּד קַרְקַע עָטוּף נְיָר צֶלוֹפָן בִּשְׁלַל גְּוָנִים

בְּחֶדֶר חָשׁוּךְ וּמוּאָר לְמֶחֱצָה.

מִבַּעַד לַחַלּוֹן רוֹאֶה אֶת אָבִי צוֹעֵד מִן הַמִּזְרָח, כְּמִדֵּי יוֹם בְּיוֹמוֹ,

וּמַאֲזִין לַמִּפְגָּשׁ בֵּין הֶחָצָץ לְסוּלְיוֹת נַעֲלָיו הַשְּׁחֹרוֹת.

רֹאשׁוֹ נִשָּׂא גָּבוֹהַּ כְּאִלּוּ לָקוּחַ מִיְּצִירָה יְשָׁנָה שֶׁל מוֹדִילִיאָני.

אֲנִי מַשְׁפִּיל מַבָּט וּבְשֶׁקֶט מוֹפְתִי מְנוֹפֵף לְשָׁלוֹם,

מַדְלִיק אֶת מְנוֹרַת הַלַּיְלָה, מִתְיַשֵּׁב עַל כִּסֵּא יָחִיד לְצַד שֻׁלְחָן כְּתִיבָה

וְעַל דַּף נְיָר לָבָן צוֹבֵעַ עֵינַי בְּאָדֹם.

בְּכָחֹל.