תחנת הרכבת הישנה בירושלים

תַּחֲנַת הָרַכֶּבֶת הַיְּשָׁנָה לְיַד תֵּאַטְרוֹן הַחַ'אן

הָפְכָה אַנְדַּרְטַת עוֹלָמִים.

בְּיָמִים בְּהִירִים נִתָּן לְהִזָּכֵר בְּלוּחוֹת הַזְּמַנִּים

בַּנְּסִיעָה הַמְּיַגַּעַת מִיָּפוֹ לִירוּשָׁלַיִם שֶׁאֵינָהּ הִצְדִּיקָה

לֹא אֶת הַזְּמַן וְלֹא אֶת הַיַּעַד

כְּחַיֵּינוּ -

הַמַּגְשִׁימִים מִלּוֹתָיו הַכְּבֵדוֹת מֵחוֹמוֹת שֶׁל קֹהֶלֶת.

מַאֲמַצִּים גְּדוֹלִים עוֹשֶׂה הָאָדָם זָכָר וּנְקֵבָה

לִקְבֹּר רוּחַ חָלְיוֹ בַּמִּסְתָּרִים

וּבִשְׁלַב זֶה כָּל כִּשָּׁלוֹן כַּהַצְלָחָה

הַמְתָּנָה בְּתַחֲנַת הָרַכֶּבֶת הַיְּשָׁנָה לַמְּחַלְּצִים.

שיר לעת מלחמה ושלום

דבֵּר –

אך אל תנתק את הלאו מן הכן

פאול צלאן

כְּפִי שֶׁאֵין טוֹב בַּמִּלְחָמָה

כָּךְ גַּם אֵין רַע

בַּמִּלְחָמָה.

וּכְפִי שֶׁאֵין טוֹב בַּשָּׁלוֹם

כָּךְ גַּם אֵין רַע

בּוֹ.

פעם ישבתי על ספסל

פַּעַם יָשַׁבְתִּי עַל סַפְסָל וְלֹא זָכַרְתִּי דָּבָר.

פַּעַם קָנִיתִי אוֹת וּפְרָחִים.

רָצִיתִי לִהְיוֹת מִדְבָּר.

פַּעַם שָׁקַלְתִּי לְהָמִיר דַּקּוֹת בְּיָמִים.

וְהַיּוֹם נִרְאִים הַדְּבָרִים כְּפִי שֶׁהָיוּ בֶּעָבָר

וּמְעַט שׁוֹנִים: הַסַּפְסָל אֵינוֹ הַפְּרָחִים נָבְלוּ וְהָרָצוֹן לִהְיוֹת מִדְבָּר

נִטְמַן בִּשְׁאוֹל מִכְתְּבֵי קֹדֶשׁ.

הַשֶּׁקֶר הַגָּדוֹל שֶׁל הַמָּחָר.

*

פַּעַם בִּשְׁעוֹת הָעֶרֶב יָצָאתִי מִדִּירָה שְׂכוּרָה

לִרְאוֹת דִּירָה שְׂכוּרָה אַחֶרֶת

וּבַחֲזָרָה.