תמיד

א.
אֲנִי, תָּמִיד, מַכִּיר מִישֶׁהִי.
לֹא קוֹרֶה דָּבָר. לֹא עוֹלֶה הַנֶּחְבָּא וְלוּ לְרֶגַע מֻגְבָּל.
בְּעֲזוּבָה מוֹרִישָׁה לִי הִיא שְׁנֵי שִׁירִים, לְעִתִּים יוֹתֵר,
עַל הַשִּׁדָּה,
וְזֶה בְּאֲשֶׁר לִי וְלָהּ.

אֲנִי, תָּמִיד, אֲנַסֶּה לִתְפֹּס אֶת הָרֶגַע
שֶׁבּוֹ אַתְּ לְלֹא בְּגָדִים, עוֹמֶדֶת מוּלִי,
חֲסְרַת הַפְּאֵר הַמְּקֻבָּל וְהַיָּדוּעַ עַל פִּי רַבִּים,
וּמְיַחֶלֶת לְמוֹצָא פִּי.

יָדַעְתְּ שֶׁסּוֹגֵד אֲנִי לָךְ, בַּמוּבָן הַיָּשָׁן שֶׁל הַסְגִידָה,
בְּעוֹד אַחֲרִים יוֹשְׁבִים וּמַבִּיטִים
לְתוֹךְ, לָבִּפְנִים – מעמידי פָּנִים.

ב.
אֵין לִי הִזְדַּמְּנוּת לִהְיוֹת הַמַּרְגִּישׁ הַנּוֹדָע.
זֶה נִגְמַר לִפְנֵי שֶׁהָרֶגֶשׁ מְאַבֵּד בְּלָמִים, שׁוֹחֶק עֲצַבִּים.
וְאָז, בְּקֵהְוּת רְגָשׁוֹת, נֶאֱמַר:
חֲסַר סֶנְטִימֶנְט אַתָּה, חֲסַר רַחֲמִים אַתָּה.
חֲסַר אוֹנִים.
אַתָּה!

האחרים

הָאֲנָשִׁים הַשְּׁקֵטִים נִּכְנָסִים
לְבֵית הַקָּפֶה הַפַּרְוָרִי בְּצִדֵּי הָרְחוֹב.
הָאֲחֵרִים נוֹסְעִים רָחוֹק יוֹתֵר,
וּמִתְיַשְּׁבִים בְּבָתֵּי-קָפֶה
יֻקְרָתִיִים יוֹתֵר.

קְרוֹבִים פָּחוֹת.
וְעַל שְׁמָם, הַשִׁיר.

בֵּית קָפֶה, רָמַת חֵן, אוֹגוּסְט 2009.

על המילה

א.
עַל הַמִּלָּה לֹא תִּקְּחוּ בַּעֲלוּת,
אַתֶּם, הָאֲדֻמִּים - מְקָדְּשֵׁיי הַכְּלַל,
הָנִיחוּ לַיָּחִיד לְנַפְשׁוֹ לְהַמְטִיר מַאֲוַיַּיו
הַכְּמוּסִים
בַּצּוּרָה
__הַפְּרוּעַה
____בְּיוֹתֵר
______שֶׁמוֹחוֹ
________יְאַפְשֵׁר.

נִטְשׁוּ מִלַּת 'הִתְקַדְּמוּת' בְּכָל הַנּוֹגֵעַ לַמְּלִיצָה.
הֶחְלִיפוּהּ בַּאֶבוֹלוּצְיָה, בַּדָּבָר הַזֶּה,
הַמְּסָרֵב לִתְבֹּעַ שְׁלֵמוּת,
שֶׁדּוֹרֵשׁ נֶאֱמָנוּת
לְרוּח הַאֶפְשָׁר
הַמְּטַלְטֵל בִּנְתִיבֵיי תַּעֲנוּגוֹת וְתַּלְאוּבוֹת
הַזְמַן.

ב.
דְּעוּ לָכֶם אַנְשֵׁי הַמִלָּה.
בַּכְּתִיב הַשָּׁגוּי, עֲו‍ֹנְכֶם הַגָּדוֹל יִהְיֶה.
יְחִידִים תָּמִיד תִּהְיוּ.
פְּרִי עֵטְךָ מִמְּךָ הוּא, וְלֹא מֵהֵם.
וּבַּנִיהִילִיזְם, לֹא תֻאֳשַׁם,
כִּי מַה לָאָמָּן וּלְזֶה.

ג.
זֶה הָיָה נָתָן
שֶׁנָּתַן לָחֹפֶשׁ כְּנָפַיִם. הַחֹפֶשׁ שֶׁלּוֹ.
וּמַהוּ הַחֹפֶשׁ שֶׁלָּהֶם הַלָכוּד בְּשַׁלְשֶׁלֶת בַּרְזֶל.
בֹּא בְּעִקְבוֹתַיי, סְלוֹל דַּרְכְּךָ בְּאֲדָמָה
חָרוּכַה שֶׁלֹּא נִכְבְּשָׁה,
הָלְאָה בְּעִקְבוֹתַיי.

אֶת אַנְשֵׁי הַמִלָּה
תִרְאֶה בִּרְבוֹת הַיָּמִים,
עָלֶיךָ כָּפוּ תָּכְנִיּוֹת בְּנִיָּה סְדוּרוֹת לְהַפְלִיא.
אל"ף, וְאָז בי"ת, וְאָז גימ"ל וְכֵן הָלְאָה.
יָצִּיעוּ, בְּנְדִיבוּת, אֶת דְּרוֹר הַמְּלִיצָה שֶׁהָיָה לִבְּדָיָה,
כְּמִנְהָגַם.

וְאַתָּה הַיָחִיד, בְּרֶשֶׁת לַבְלָרִים נִלְכַּדְתָּ.
כְּדְּגֵי רְקָק תִּהְיֶה, מִטַּלְטֵל וּמְקַפֵּץ בְּיִסּוּרִים,
נֶאֱבַק:
לְחֹפֶשׁ
___הַמִלָּה
_____הַבְּדוּיָה.

"אָסורּ לְךָ. לֹא כָּךְ. אַחֶרֶת תַּעֲשֶׂה.
יוֹתֵר תֵּאוּרִים, פָחוֹת תְּאַרִים "

ד.
מַה לְאַהֲבָה וּלִבְנִיַּת גּוֹרֵד שְׁחָקִים
מַרְשִׁים, אָמַר הַפִּילוֹסוֹף לַפְּרוֹפֶסוֹר לִתְבוּנָה נְכוֹנָה.
אַהֲבָה נוֹגַעַת בַּמְּקוֹמוֹת הָרְחוֹקִים
כְּפִי שֶׁהַגּוֹרֵד מְגָרֵד הָרָקִיעַ, מִמַּרְאָה הָאָדָם
עַל הַקַּרְקַע.

ה.
הַיָּם אָדֹם,
וְהַדֶּגֶל גָּעַשׁ בַּלֵּילוֹת.

לעולמים

הַיּוֹם, כְּשֶׁחָשַׁבְתִי עַל סַבָּא,
שֶׁלְעוֹלָם עוֹד לֹא יַחֲזֹר לְבֵּית הַמַרְזֵחַ
שֶׁבְּבַּעֲלוּתוֹ בְּחוּץ לָאָרֶץ, יְשַׂחֵק עִם
חֲבֵרָיו קְלָפִים וְיִרְוּוּ אֶת מַשְׁקֶה עָלֵי הַאָנִיס
עָד הַשָּׁעוֹת הַקְּטַנּוֹת שֶׁל הַיּוֹם שֶׁאַחֲרֵי,

רָצִיתִי לִהְיוֹת אִתָּךְ,
לְעוֹלָמִים.

שירים שנכתבו בשואבה

א.
גַּם אִם עַל גַּב סִפְרוֹ
הַלָבָן שֶׁל הַמְשׁוֹרֵר
לֹא אֶמְצָא
נוֹשֵׁא לִכְתִיבָה.

האַםִ יֵשׁ נוֹשֵׁא לִכְתִיבָה.
שָׁאַל הַפִילוסוֹף אֶת הַפְּרוֹפֶסוֹר לִכְתִיבָה נְכוֹנָה.

בִּמְיֻחָד פֹּה, בְּשׁוֹאֵבָה.
מָנוֹעַ שֶׁל מָזְדָה, עִם הַאוֹרוֹת הַמְבָּצְבֵּצִים,
מֵפֵר אֵת דְּמָמָת הַצִפֳּרִים וְחַיּוֹת
הַבַּר שֶׁצִּיְּצוּ וְצָוְחוּ וְעִנְּגוּ אֶת שֹׁכְנֵי
מוֹשָׁב שׁוֹאֵבָה,

בַּהּ אֲנִי יוֹשֵׁב
וְלאֹ מוֹצֵא
נוֹשֵא לִכְתִיבָה.

אוּלַי פּוֹמָּאטוּס טֶרֶם נִתַּךְ בַּאֵזוֹר.
טֶרֶם הֵפִיץ מִשְנָתוֹ וּקְדֻשָׁתוֹ עַל
אַנְשֵׁי הַמָקוֹם וּפְּרִיחָתוֹ.

רַק אוַּלי.
וְאֲנִי מַמְתִּין לְךָ, פּוֹמָּאטוּס,
מוּל כֹּל הַיוֹפִי הַזַךְ, הַיָרֹק, הַנָקִי.
וְלֹא מָצָאתִי
וְלוּ לְשְׁנִיָּה
נוֹשֵא לִכְתִיבָה.

ב.
אֲנִי מִלְחֶמֶת שׁוַרִים אָרוּרָה שֶׁנִמְשֶׁכָה
עַד לַלֹא נוֹדַע. מֵרָחוֹק הִגַּעְתִּי אֶל סְבַךְ
הַמִשְעוֹלִים הַמוֹרִיקִים,
נֶאֱלַמִים דֹּם נוֹכַח הַפַּר הַנִּגְלָה, זָר,
כְּמוֹ אָלְבֵּר קָאמִּי
מֵאוֹתָהּ בְּרִיאָה יְשָׁנָה, הַקַּיֶּמֶת
בְּשׁוֹאֵבָה.

הִבִּיטוּ בִּי בְּתַּדְהֵמָה חֲרִישִׁית.
מִי אַתָּה, פַּר זָר.
הִנֵּה שׁוּב מַבָּט אֶל עֵבֶר הַפַּר.
מַבָּט חָטוּף, קָצָר.
מַחְשָׁבָה מְרֻבָּה. מְעַט הַשְׁלָמָה.
אֲנִי לֹא שָׁם כְּשֶׁאִני זָר,
אֶהְיֶה לְפַּר.

ג.
יֶלֶד בּוֹדֵק אֶת הַבָּלַם הַאֲחוֹרִי שֶׁל אוֹפַנַּיו.
חֲרִיקָה אָרוֹכַּה, צְלִיל מֻכָּר, מִיַּלְדוּת
שֶׁעָבְרָה, וְכָּעֵת בְּשׁוֹאֵבָה, הִנֵּה נִזְכַּר.

הַיֶלֶד מְרֻצֶּה, וְכָּךְ גַּם חָבֵרוֹ.
סֶנְטִימֶנְט מֻכָּר, מִיַּלְדוּת מִשֶׁכְּבַר.

ד.
עָנָנִים אַיִן. לָכֵן, עֲלֵיהֶם לֹא אֶכְתֹּב.
אַךְ חַיּוֹת הַכָּנָף, רִינָּתַם בַּנִשְׁמַע.
כְּאִלּוּ לֹא שָמְעוּ אֶת חֲדְשׁוֹת הַשָׁעָה חָמֵשׁ.
הַהִיא, גּוּפָתַה בֻּתְּרָה, וְכָךְ גַּם בִּתַהּ.
פֹּה בְּשׁוֹאֵבָה,
הַצִפֳּרִים שָׁרוֹת רִינָּת הַצִפֳּרִים,
וְעָנָנִים אַיִן, וְכַךְ גַּם הַשִׁכָּרוֹן, אָבְדָן הַיָּמִים.

ה.
אוַּלי לא אֶחֱזֹר וְאוּלַי
לֹא אֶשׁוּב.
אֲנִי שַׁיָךְ לְזַן חָדָשׁ מְאוֹד שֶׁל אֲנָשִׁים,
כָּאֵלֶּה שֶׁנּוֹשְׁכִים שְׂפָתַיִם,
וְאַז חוֹזְרִים, לְפֶתַע,
לַמָקוֹם מִמֵנוֹ בָּאוּ.

האלים מעריכים את המוות

מדוע אתה כותב.
אני כותב כי יום יבוא ולא אהיה עוד.
מדוע אתה כותב.
אני כותב מתוך רצוני להיות המשרת הנצחי
של המילה הפגומה, וזו הקולחת.

אני נוטה להתלהב יתר על המידה
כשנדרש אני לפרט
מדוע אני כותב.

אני כותב כי הדברים האחרים
הם הסיבה הבזויה לסקילת
האדם, שמיום היוולדו עוסק
ועוסק אך דבר לא נותר.

אני כותב מתוך הרצון השקט הזה
לכבוש את העולם בדרך ההפוכה מזו
של נפוליון ואלכסנדר מוקדון.

אני כותב, כי אנשים חכמים מתים.
והאלים, שמעריכים את המוות, מבקשים
קבלות לראייה, ידרשו לדעת חייכם
דרך המילה
הכתובה
שלעולם אינה דוברת שקר.
לעולם אינה בזויה.

אילו העולם היה כפי המתוכנן מראש,
שפני הסלע היו למשוררים,
ובני האדם
היו למשרתים.

*
מדוע הלכת יפתי כשזעקתי
לך מההרים הם
שנשבו בידי באויב.
על כך תשובה לי
אין.

אפר

אֵפֶר לְגוּשׁ אֶבֶן הָפַךְ בִּרְבוֹת הַיָּמִים.
שֶׁמֶן לְחֲלוֹם לֵיל-יָרֵחַ שָׁקֵט בִּרְבוֹת הַיָּמִים.
אֲלֻמּוֹת אוֹר חֲלוּשׁוֹת לְגַעְגּוּעַ נִסְתָּר.
דֶּרֶךְ אַלּוֹנִים כְּמוֹשִׁים לְדֶרֶךְ פּוֹרִיָיה מִכֹּל הַאֶפְשָׁר.
עֲנַנֵי קוּמוּלוֹנִימְבּוּס לְעָבֵי-שֶׁמֶשׁ צִירוֹסְטְרָטוּס מֻחְוָרִים,
וְסְתָו.

אָנֹכִי לְשִׁגָּעוֹן טָרוּף, עַל שְׁבִילֵי עָפָר אֶחְלוֹם הַס,
בְּדֶרֶךְ הַאַלּוֹנִים הַנִּתְמָכִים בַּאֲלֻמּוֹת אוֹר חֲלוּשׁוֹת,
שֶׁנֶּהְפְּכוּ, בִּרְבוֹת הַיָּמִים,
גַעְגּוּעַ נִסְתָּר
תַּחַת עֲנַנֵי סְתָו

המצורע

א.
כְּאִלּוּ הָיִיתִי מְצֹרָע.
כָּךְ נָהַגְתְּ בִּי.
כְּאִלּוּ הָיִיתִי מְצֹרָע.

מַחְשָׁבוֹתַיי נָגְעוּ לְשֶלָךְ
וּלְהֶפֶךְ
מַחְשָׁבוֹתַיִיךְ נָגְעוּ לְשֶׁלִי.

אֵינֶנִּי מְצֹרָע.
וְאַתְּ, אַתְּ בְּשֶלָך.

חֵרֶף תַּצְהִירִי,
כְּהֶרְגֵּלֶךְ,
תְּכוּפוֹת נָהַגְתְּ בִּי
כְּאִלּוּ הָיִיתִי מְצֹרָע.
כְּאִלּוּ הָיִיתִי מְצֹרָע.

דַלְתִּי הַסְמוּכָה לְדַלְתֵּךְ,
שָׁאֲלָה לִשְׁלוֹמָה לְעִתִּים קְרוֹבוֹת
וְאָז רְחוֹקוֹת.
וְכָּך גַּם אֲנִי, כְּמַעֲשֶׂה דַלְתִּי.
וְאַתְּ, אַתְּ וְדַלְתֵּךְ,
נְהַגְתֶּן בִּי,
כְּאִלּוּ הָיִיתִי מְצֹרָע.

הִנֵּה בָּאוּ יָמִים וְדַלְתִּי לְדַלְתֵּךְ נֶאֱטְמָה
וְלִבִּי לְלִבֵּךְ כְּלַיִשׁ לַגִּ'ירָף הֶעָצֵל.
מִשְּׂמֹאל חַגָה יוֹנָה, מִיָּמִין רִחֲפָה יוֹנָה.

אָנָּא קָבְּלִי הִתְנַצְּלוּתִי הַכֵּנַה,
שֶנוֹהֵג אֲנִי בַּךְ
כְּפִי שֶנָהַגְתְּ בִּי
כְּאִלּו אֵינְךְ, וְהָיִיתְ.

ב.
הַדֶּרֶךְ נֶחְסֵמָה בְּפָנָיו.
אֵלּוּ שֶׁהִגִּיעוּ מֵרִחוּק
רָאוּ אֶת הַמַּרְאוֹת
הַקָּשִׁים.
מַה אֶתְכֶם, עָזְרוּ לְאוֹתָם אֲנָשִׁים,
עִזְרוּ לָהֶם, הֵם בְּנֵי אָדָם,
עִם רְצוֹנוֹת
וּשְׁאִיפוֹת, לְחַיִּים
אַחֲרִים.

אתה כותב בלהט קר

אַתָּה כּוֹתֵב בְּלַהַט קַר.
נִמְשַׁךְ סוּמָא בְּעִקָּר לַגָּלוּי שֶׁפֻּעְנַח וְבֹאָר.
שָׁבוּי בְּקִסְמוֹ שֶׁל אִישׁ הַדָּמִים הָאַכְזָר,
שֶׁמְּסָרֵב לָצֵאת מִמְּךָ,
מִיּוֹם הַאֶתְמוֹל וּמִיּוֹם הַמָחָר.
כָּרוּךְ בַּרֵיאָלִיזְם הַפֻּרְעָנִי שֶׁמְּאַיֵּם עָלַי וּשְלִיחוּתִי,
אַל תֹּאמַר דְּבַר שֶׁקֶר בְּהֶבֶל פִי.
אָנָּא, הַתֵּר אֲנְחָתְךָ בְּעֶרְגָּה וְלֹא בְּזַעַף,
וּדְּמוּתְךָ הַנֹּגַהּ בְּחָסוּת סְבִיבָתְךָ.
וְלִי כְּאֶל הַשֶּׁמֶשׁ, אָפּוֹלוֹ, תִּהְיֶה.

אַל לִבֵּךְ קָשֶׁה עָלַי יִהְיֶה.
תֹּאמְרִי לִי שֶׁהָיִיתְ בַּשָׁדוֹת הָהֵם כְּשֶׁפָּסַעְתִּי
וּגַּבֵּךְ לֶעֲינַי, תֹּאמְרִי לִי שֶׁלֹא הָיִיתִי מֵעוֹלָם
מְגַלֶּה יָפְיֵיךְ, לוּלֵא אוֹתוֹ הָרֶגַע.
שָׁבוּי עָקוּד הָיִיתִי לְמִסְגֶּרֶת הַמְּלִיצָה.
בָּא הַהוּא, מְהַאִצְטַבָּה הַתַּחְתוֹנָה, שֶׁנִּשְׁכְּחָה.
הַמִּסְגֶּרֶת שֶׁל הַלָּה, מְעַט שׁוֹנָה.
גְּמִישָׁה, מְעֻקֶּלֶת וּמְפֻתֶלֵת – כֹּחָנִית.
וְאָז דִּמְיוֹנִית מֵאַיִן כְּמוֹתָהּ – שַׁבְרִירִית.
וְאָז מַלְבְּנִית לְהַפְלִיא, וּלְצִדָּהּ
דַּרְדַּרִים עָרוּפִים.

אוֹמֶרֶת " אַתָּה כּוֹתֵב בְּלַהַט קַר ".
וְאִם נָכוִן הַדָּבָר, מַה יָפוּ חַיַּי,
גַּם עַכְשָׁו,
שֶׁאֲנִי יודע בְּדִיּוּק,
מַה עָלַי לוֹמָר.

תלאובות מתוקות

זֶה קָרָה בַּיּוֹם
הַזֶּה
הַטֶּמְפֵּרָטוּרָה שְׁלוֹשִׁים וְחָמֵשׁ מַעֲלוֹת בַּצֵּל.
בְּרִכְבִּי יָשַׁבְתִּי.
הִתְמַסְּרוּתִי הַכֵּנָה
לְשִׁירַת הַמְּשׁוֹרֵר
דָּבָר לֹא כָּבַשׁ

בְּצִדֵּי הַדֶּרֶךְ, עָבַרְתְּ
חָלַפְתְּ.
לֹא הִבְחַנְתְּ בִּי, כְּפִי שֶׁהַשְּׁאָר לֹא הִבְחִינוּ
אוֹ הֶעֱמִידוּ פָנִים.
לֹא הִבְחַנְתְּ בִּי
מַבְחִין בְּרָגְלַיִיךְ הַנֶאֱצָלוֹת
נֶחְשַׂפוֹת וְחוֹצוֹת אֶת הָרְחוֹב,
וְנֶעֱלַמְתְּ.
וּכְבָר דָּבָר
לֹא כָּבַשׁ הִתְמַסְּרוּתִי
לְשִׁירַת הַמְּשׁוֹרֵר,
עַד
_לַדָּבָר
___הַמָּתוֹק
_____ הַבָּא

שֶׁבְּהֶעְדֵּר מַמָּשׁוּת,
הֶעֱנִיק,
שִׁירָה.

הוֹנוֹלוּלוּ

יְרוּשָׁלַיִם, יִשְׂרָאֵל. כ"ד בשבט, תשנ"ט.
בז לסוציאליזם שרדה ורודה בבני האדם בשם הצדק
הנבער.
כמיהה ליצירה עילאית שתעניק שלווה רגעית,
לרוח.

גֶ'נֶבָה, שְׁוֵיצַרְיָה. י"ז בשבט, תשס"א.
בהמות מן האפשר לקבץ יחדיו תחת שלטון ממיט אסון
על חרות האחד.
המוח עובד בשעות הלילה, בעיקר, הדף מתמלא בשעות
הבוקר, בעיקר כשאני נזכר.

וָרַנַאסִי, אוּטָּר פְּרָאדֶשׁ, הוֹדּוּ. ח' באדר א', תשס"ג.
בואו כולם אל ערוגת הברזל, גם אתה שלא חפץ בכך,
אנחנו מדברים בשמך, בשם חירותך.
בלעז אקרא את שיריו של המשורר הקנדי. נתתי בו
אמון מלא, כעת יושב אני למלא את החסר.

הוֹנוֹלוּלוּ, הָוָאי, אַרְצוֹת הַבְּרִית. א' באדר א', תשס"ה.
אנחנו רוצים לשתות את המים העכורים. אנחנו אוהבים
לשבת מתחת לעץ הצפצפה בעתות השרב. אנחנו.
אני כותב לה מכתב ירוק כשהיא מביטה בי,
ולפתע מגיח 'שיר ירוק לפרח וורוד'. אני.

יְרוּשָׁלַיִם, יִשְׂרָאֵל. כ"ב בשבט, תשס"ז.
בז לסוציאליזם שרדה ורודה בבני האדם בשם הצדק
האווילי. זה שלקח הוא ייקח, ואני לקחתי ולא אקח.
כמיהה ליצירה עילאית שתעניק שלווה רגעית,
לנפש. יופייה רודה בנו, החובבים המרוסקים.

פומאטוס

הִכַּרְתִּי מְשׁוֹרֵר עַל הָרֵי הַלְּבָנוֹן.
הוּא עָטָה שִׁכְמִיָּה סְגֻלָּה בִּיְמוֹת הַקוֹר
וְנָהַג לִכְתֹּב שִׁירֵי תְּשׁוּקָה בְּדֶרֶךְ אַגַּב.
לֹא הֶאֱמַנְתְּ לִי. גָּעַרְתְּ בִּי.

כָּתַבְתִּי שִׁירֵי תְּשׁוּקָה בְּדֶרֶךְ אַגַּב.
כְּפִי שֶׁעָשָׂה לְפָנַי הַמְּשׁוֹרֵר מֵהַהַר.
אָמַרְתְּ מִתְחַזֶּה. אָמַרְתְּ "אַנָּס, אַנָּס".

הִכַּרְתִּי מְשׁוֹרֵר מֵהָרֵי הַגִּלְבֹּעַ
שֶׁכָּתַב שִׁיר אַהֲבָה אוֹתֶנְטִי.
הוּא נִזְרַק מֵהַקּוֹמָה הַשְּׁלִישִׁית
וְאָז
לַמַּחְלָקָה הַפְּנִימִית.

"מַדּוּעַ נִזְרַק" שָׁאַלְתְּ.
"כָּךְ הֶחְלִיט אֵל הַמְּלִיצָה – פּוֹמָּאטוּס" עָנִיתִי.
לֹא הֶאֱמַנְתְּ לִי. גָּעַרְתְּ בִּי

באופן סופי

הַיּוֹם בּוֹ הֵבַנְתִּי שֶׁלְּעוֹלָם לֹא אֶהְיֶה עַתִּיר-הוֹן
בְּאֹפֶן סוֹפִי
הָיָה כַּאֲשֶׁר גִּילִּיתִי
בְּאֹפֶן סוֹפִי
שֶׁאֵין בִּי אֶת הַיְּכֹלֶת הָאֱנוֹשִׁית
לִכְּתוֹת לְבָבוֹת אֱנוֹשׁ בְּכַּזְבָנוּת
וְהֲרֵי
זֶה סוֹפִי.

שלווה

הזקן הידוע יצא ביום השלישי למרכול.
הותיר הידוע הזקן אשתו מאחור, סורגת סוודר לנכד הבכור.
לחם, חלב, ביצים ושוקולד לבן, קנה הזקן לנכדו הקטן.
מבצע מרעיש הציע עלם מעונב, שלושה גירודים במחיר של גירוד.
זכייה בקופה - עשרת אלפים.
הזקן, שהיה איש זקן, חזר לאשתו הסורגת לנכדו הבכור, עם הביצים, החלב, הלחם והשאר.
הכניס המצרכים, שאל לשלומה, חיכה לתשובה, וקיבל רטינה:
היכן הייתה ומה עשית.
רק לרגע, זה היה הרמן מהשוק של אתמול,
הציק בנושא הכתיבה והשאלה הגדולה, השיב הזקן לזקנה.
ישבו לשתות כוס תה, בחוץ הייתה דממה, בפנים תקווה לעונה חדשה.
הסוודר מוכן, התה בבטנם, והנה שלווה על רוחם.

ואני נותרתי לבד

שָׁקֵט מְאֹד הָיָה בָּחָצֵר.

הָרוּחַ טִהֵר אֶת שַׂרְעַפֵּי הָאֶתְמוֹל.
הַשֶּׁמֶשׁ פֵּאֵר עֲבוֹדָת הַגַּנָּן, לְלא סְיָג.
אֲנִי הִזְמַנְתִּי אוֹתָךְ לִיְשִׁיבָה עַל סַפְסָל בָּחָצֵר.
הִתְבָּדַּחְנוּ עַל תְּוָאי הַכּוֹכָבִים וְסֶבֶל
הָאֵלִים, מֵהַמִּיתוֹלוֹגְיָה הַהִיא, שֶׁהִכְחַשְׁנוּ.
דָּרַשְׁנוּ תְשׁוּבוֹת עַל הַשְׁאֵלוֹת שֶׁטֶרֶם נִשְׁאֵלוּ,
בְּעֶזְרָת נוֹזֵל הַלְהָטִים שֶׁכֹּה אָהַבְנוּ, שַם, עַל
הַסַפְסָל בָּחָצֵר, שֶׁהֶעֱרָצְנוּ.
וְאָז
חָשַׁק הָרוּחַ שְׂפָתָיו, נָשַׁב לַכִּוּוּן הַסָדוּר עַל פִּי דִבְרֵיי הַחַזַּאי.
סָר הַשֶּׁמֶשׁ בַּנִסְתַּר, כְּאִלּוּ יָרַד בַּמְּצוּלוֹת כְּהֶכְרֵחַ עֹדֶף, וְנִגְדַּע.
הִיא הָלְכָה וַאֲנִי נוֹתַרְתִּי לְבַד.

שָׁקֵט מְאֹד הָיָה בָּחָצֵר.

מקום השכינה

הִנֵּה הַשְּׁכִינָה הַשְּׁחוּנָה הִגִּיעָה לַשְּׁכוּנָה.
שָׁכְנָה הַשְּׁכִינָה הַשְּׁחוּנָה בְּלִיבָּת הַשְּׁכוּנָה,
עַל אַף רִטְנָת הַשְׁכֵנָה.
כָּכָה זֵה, הִכְרִיעַה הַשְּׁכִינָה אֶת הַשְׁכֵנָה
בַּשְּׁכוּנָה הַשְּׁחוּנָה.

עכשיו

וְאָז, שׁוּב טְרִיקָת דֶּלֶת. הַזְמַן שֶׁלֹא נוֹתַר וְלָא חָזַר.
כְּהֶרְגֵּלִי, בְּמַצָּבִים דּוֹמִים, נִסִּיתִי לַחֲזֹר וּלְהֵאָבֵק,
כְּמוֹ בַּשִּׁיר הַהוּא, אוֹר אַחֲרוֹן.
כְּהֶרְגֵּלִי, חָשַׁבְתִּי עַל הָעוֹלָם, בְּאֹפֶן עָמֹק יוֹתֵר
מֵאֵלֶּה שֶׁכְּבָר אֵינָם. ועל הַסֵּפֶר הֶחָדָשׁ שֶׁקָּנִיתִי,
שֶׁל נָתַן זַךְ, שֶׁהֶעֱנִיק לִי אֶת הָאֶפְשָׁרֻיּוֹת הַחֲסֵרוֹת.

הַשְּׁכֵנָה הַיָּפָה נִשְׁמְעָה מְחָצֵרָהּ.

שְׁעַת הַנַּעֲמָה.
בִּיל אֱוֵנְס מֵאֶמְצַע הַחֲמִשִּׁים.
כּוֹס תֵה מֵעַכְשָׁו, וְשַׁמֶּנֶת שֶׁל אָז,
וְהַמוֹחַ בְּחִישָׁה מְהֵימָנַה שֶׁל אָזַל, אָזַל הַכּוֹחַ,
לְהֶמְשֵׁךְ הַמִּרְדָּף.

פַּכְּסָמִים הַחוֹצֶה נִדְחֲקוּ.

שְׁלוֹשָׁה רְבַעִים שֶׁל רָצוֹן טוֹב מִדַּי.
קָרָאתִי עַל הַמְשׁוֹרֵר הַקָנָדִי.
הִבַּטְתִּי לִרְאוֹת אִם שָׁב אוֹר לְחַלּוֹנֵךְ, וְאָכֵן כָּךְ.

תָּהִיתִי,
מָה עָל שִירִי, לוּ הַיִיתְ כָּאן עַכְשָׁו.

אבולוציה והדבר האחר

1

אִישׁ.
אִישׁ קָטָן.
אִישׁ קָטָן רוֹצֶה.
אִישׁ קָטָן רוֹצֶה לְשָׂחֵק.
אִישׁ קָטָן רוֹצֶה לְשָׂחֵק בַּכַּדּוּר.
אִישׁ קָטָן רוֹצֶה לְשָׂחֵק בַּכַּדּוּר הַגָּדוֹל.
אִישׁ קָטָן רוֹצֶה לְשָׂחֵק בַּכַּדּוּר הַגָּדוֹל בְּיוֹתֵר.
אִישׁ קָטָן רוֹצֶה לְשָׂחֵק בַּכַּדּוּר הַגָּדוֹל בְּיוֹתֵר בָּעוֹלָם.

2

אִישׁ קָטָן רוֹצֶה לְשָׂחֵק בַּכַּדּוּר הַגָּדוֹל בְּיוֹתֵר בָּעוֹלָם.

אוטוסטראדה גרמנית

הָיִיתְ
הַדָּבָר הַגָּדוֹל הַזֶּה שֶׁרָצִיתִי.
הָאִשָּׁה הַנִּמְצֶאת עַל עָב שָׁחֹר, וְאָז לָבָן.
הַשֶּׁקֶר וְהָאֱמֶת, וְשׁוּב הָאֱמֶת.
צֹהַר מִמֶּנּוּ זִנַּקְתִּי, לְעִתִּים, אֶל הַאֶפְשָׁר הַנוֹרָא מִכֹּל.
הָיִיתְ
כְּאוֹטוֹסְטְרָאדָה גֶּרְמָנִית, מִפִּיצָה חֶזְיוֹנוֹת טְרוּפִים עַל אַהֲבָה.
נוֹשֵׂא וְנָשׂוּא לְשִירֵי מְשׁוֹרֵרִים, וְגָם הַאוֹקְיָנוֹס בְּפִי אַחֵרִים.
רוֹצָה רָק לִהְיוֹת, וּלְהָמְשִׁיךְ לְאֲנָחוֹת כְּבֻלְמוּס יָדוּעַ.
הָיִיתְ הַדָּבָר הַגָּדוֹל הַזֶּה שֶׁאֶרְצֶה,
הַדָּבָר שֶׁל הַזְמַן הֲאַחֵר.

סטרוקטורה

מְאֹרָע תִּקְשׁוֹרְתִּי, יִהְיֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ הַשְּׁלִישִׁי.
עִיתּוֹנַאִים וְצַלָּמִים מְהַנֵכָר וּמְהַכְּפָר, עָבוֹתִים יִהְיוּ
נֶגֶד מִבְנֶה נִשְׁגָּב בְּזָהָב - עַל סְטְרוּקְטוּרוֹת סְמוּכוֹת הֶאֱמִיר.
מְשׁוֹרֲרִים יֹאמְרוּ שִׁירַת יהּ, גָּדוֹל הַכֹּהֲנִים לַדְּבִיר פָּנָיו, וּדְמָמָה.
חַיָּלִים כְּתָלַיו הַמְּגִנִּים סָבִיב כִּתְּרוּ.
שֶׁלֹּא הוֹשִׁיעוּ, אֶלָּא אִם יֵחָרֵב, חָס וְשָׁלוֹם,
בְּמְתִינוּת, בַּיָּמִים הָאֲחֵרִים.

בְּשֶׁקֶף הַזְכוּכִית קִימּוּר מִזְדַּקֵּר.
עָטוּר פָז.
בְּקִרְבוֹ, רוּח לֵיִל קְרָב.

השער השחור

הִיא אָמְרָה שְקָרָה מַשְׁהוּ
לְחוּשׁ הַהוּמוֹר שֶלִי,
שֶׁהוּא לֹא כְּבֱּעָבַר,
שְׁאֲנִי מֻכְרָח לְהִסְתַּתֵּר
מֵאֲחוֹרֵי הַשַׁעַר
הַשָׁחֹר.

אור אחרון

חמש בבוקר, מתוך תימה הקצתי.
בד"כ סימן מהיושב שם במרומי
המגדלים, רוויי השררה, המשעולים.
משהו בראש אולי, מסרב להיחשף,
כדבר-סתר,
דרכו שוקל.

לוכד דמיוני, דרוש אותךָ ליידע.
מנסה לתפוס הכול במילים בודדות,
נזהר משימוש במילים ערלות.

במחיצות הלחימה העתיקות נאבקתי,
מצפה ללא ידוע, לדבר ההוא
שממאן להניח. אותך להבטיח.

והנה בנשכב, לחשוב רק עלייך, ביקשתי.
ואכן, ברגלייך עסקתי.

חוזר לישון.
שבוי,
לאור אחרון.

כחולות עיניה

גרוני ניחר, ומשום כך, אל תכפי עליי ללכת בעקבותייך הרדודים אל עבר שדות תירס חרוכים שהותירו מאחוריהם איכרים ועובדי אדמה נטולי פרנסה, שבורים ומרוטי שיער, בעפר ישבו. | מה קרה שנפלו פניי את שואלת? כי לא אני הייתי האיש שעמד בראש כנופיית הזאבים באותה העיר, אולי היה אדם אחר שהפיך רוח חיים באגודות מסתוריות שאין לי ולהם דבר, כפי שיטענו אחרים לגבי יהונתן ודוד לגבי זמנים אחרים. | רגע, אולי אני צריך להכין כוס קפה בבוקר, ואז רק אז תוכלי לסלוח לי ולהפסיק לקנא בבתולה השברירית שהכרתי שלשלום ומאז ראשי לך וליבי לה, ביצועיה פחותים משלך, (בדיעבד אולי זאת אדע) אך עיניה כחולות משלך. | אנא סלחי לי, כי מתחזה הייתי, מילה טובה לא אדע לחבר ולהיפך, להפריד, מה התרחש באותם רגעים, מניין לי לדעת, הרי אנשים רבים היו מסביב ודבריי יצאו מכלל שליטה, אינטואיטיבית, כך זה קורה, וגדול המתחזים אנוכי, אם לא תסלחי, אחזור בי מאמירה זו, ואשא אותך לעולמים. | היי לא רק אני, הנה נוספת. למה לי בדית סיפוריי הבל? לא מצפה לתשובה, כי הטעם לכך כטעמו של האבוקדו בימות השנה השגויות ביותר, אלה הרגעים שאתה מחפש לך מסתור ולא מוצא, גם אם אחרון המסתתרים מפניי המגיפה שמאיימת תהיה, לא תמצא מפניה מסתור, והיא תלכוד אותך בשקריהּ. כך עשית, בהפצת אושר רב לכל עבר, אני העדתי. | מאסתי בך שוכנת בתי אבן קרובים, היית שם, נאלמת ונעלמת, חשבת שהעולם נקנה בכסף של האנשים הלא נכונים, ועכשיו בחזרה אל שררת המדון שכל כך תעבנו ביחד, לרגע קט, כי ביחד לא נהיה עוד, מאסת בי עוד לפני שהספקתי למאוס בך. שבר שבר, במקום הדבק מצאנו הלמנייה גדולה שלא תעשה עבודתה, ותרסק בעוצמתה את אהבתה. | אוי נהדר הדבר, נהדרת היצירה. הנה לי מחמאה, ולאחר מכן התקפה, בנסתר. רגע רגע, הנה זה בא, ואז: "אמרו לי ככה והיא אמרה לי שאני כזאת, אתה מבין שזה לא ככה נכון? כי הרגעים האלה לא באמת נכונים אם אתה ממש מתכוון לרצות מישהו שמדבר ביחיד ולא ברבים, כזה שבז לקולקטיבי, לאנטרלנטיבי. אנשים מגעילים, ראיתי."

מחזור דורות

1
ימים של ארד, זה מה שנותר, כשחושבים
העבר. העבודה נעשתה, ואתם פרעתם
חשבונהּ, בנשכב על ארץ גדושת
גיבוריה בבורות האסיפה. ומאז, הלא נודע.

2
תודה לך, אבא. תודה לך, סבא.
לוחמים עטורי עוז, דורנו ראה, דורנו שמע.
"בָּאבּ אֶל וָואד" שרנו, ולצידי הדרך
הבטנו - שרידי משאיות חרוכות - והמשכנו.
לכיוון השני, תל-אביביה.

3
קישטה קישטה דרדקי שמנת.
היכן בלוריתכם והיכן תוארכם,
הוחלפו עם השנים בנקב האוזן
ולעיתים בלשון, ויש יאמרו במקוֹם.
כאסופים טופפתם, ועל מרותנו, פסחתם.

4
"אחח, לא כך פעם היה. טוב יותר היה.
בפיכם יחיד ולא רבים, קלון לכם!
ומפני שיבה תשבו, כשבאוזניכם
השיר ההוא, שנכתב שם, מחוץ לארץ."
אבוי לקלון, אבוי לציון.

5
שקט! כותבים שירים.
על דף נייר מרוט, עם עט נבוב
כשרעד התותחים נשמע מרחוק.
הבריטים הגיעו, ואז הלגיון הירדני
של גנרל הנודע - פאשה, ומהר מהר כתבנו,
ללא טעויות וללא מוראות.

6
אריאל, זה היה מורי בכיתה השביעית.
סיפר אודותיכם, סגולותיכם, זיכרונותיכם.
"יש לזכור ויש להחיל, הלאה, לדורות
הבאים" ונשמע בקול אריאל, ונזכור
ונזכור, בכל שנה בעצרת "נזכור".
וימי השכחה, היו לזה התור.

7
שחת שחת, בצע, ורדיפה אחריו.
דבר העורך, דבר המגיש, אין כל
חדש תחת הבריה, אך יוחלפו
במגויסים פחות וביקורתיים יותר.
כך נהירים נהיה בפני דורות ההמשך.

8
האדמה נשקנו, כי פרי ממנה שבענו.
למה לנו לרצות ביותר, כי אם עוד פחות
היה בזמן האחר. והנה לנו עוד חומה
חוצה ליבנו וחברינו הטמונים באדמתנו.

9
שררת הגויים לא נדע, ורחוק מהארץ
המובטחת, רק שם, באמריקה, לנו יִוָדָע
יוקרתה. לשמור זעת אפכם ודם
חברכם נעסוק, כי את החירות קידשנו,
והלאה ברכנו.

10
הגשנו הארץ כמגש של כסף, וכעת לא
סריסי אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, ולא נתיני אשמדאי.
כפופים פנינו לכם, אדוניי הארץ, כמתנצלים על
העלאת קצבת הזקנה. ועל הרגש הנותר, בגולה.

11
כמה יפה את ענבל, אותך ארצה גם אם לא אוכל.
פרחים לך אקנה, ותאמרי את בקול שלך אהיה.
שקט שקט, מצלמים. שם בבית הקולנוע אנשק
לראשונה לשפתיך, ואומר לך שם, אני אוהבך.

12
רחל, מפולניה אביך, ולא ארצה בי, כי ממזרח
בואי. לא אדע נפשי מרוב קנאה, וארצה להיות
פולני, ארצה להיות, רק קמעה. ואת, בדומיה
קסומה הארת את אשר בדמך, ואני הדובר - משתוקק
לאנחתך.

פוסטמודרניזם

בצבוץ אור מְפִשְפָש חלצייך
צווחת נהי
הלקאה, שוב הלקאה
צווחת נהי
פְלֶשׁ פְלֶשׁ, הבזקי הזיכרון
כריתת הבשר.
עוגה עוגה, במעגל, נחוגה.

מרדף טרוף עצבים והרגלים
לא מן הנמנע שיהיו פצועים.
הנה פצוע ראשון, נאבק על
הירוק שהפיח בו תקווה להמשך,
החיים.

נכסי דלא ניידי.
טביעה קלה, לעשרים וחמש שנה.
גם את שם, אהובתי, לך נשבעתי
עד סוף הימים.
ואז דומם.
והזמן, שמסרב לשאול לעצתנו,
מסרב גם עכשיו, לפי שעה.

קום לך איש זקן, טול חיי בנך.
עלה אותו לבלתי נראה,
לנושא יהבך.
קום לך נער, הרוג אביך.
עלה אותו לקרוביו אשר אהב,
ולא ידע.
קום לך מנהיג רשעים,
חצה הימה הגדולה וקטול השבטים.

*
נטרפה ספינתי בשאול האפל, מה אעשה.
בּוּצִית עץ, הביאני עד חולות הקרקע.
סְּקָאבֶנְגֵ'ר מקומי הסביר פנים, דרש תשלומים.

ריצה למרחקים קצרים.
ריצה למרחקים בנונים.
לכידה - לעולמי עולמים.

*
מיושן אמרו, שכבר לא קונים את הסחורה,
שאנשים החדשים עוסקים בבורסה, במניות,
בנדל"ן. והזמן הפך, מזמן, שיקול במשא ומתן.

שעת משבר. אצטבת המבצע בחרפה שופעת וגדושה.
הנה ההוא בא וההיא הולכת, שבים לאצטבה, הזרה
לאנשי השירה.
ואני מרושש.
שם למטה, בינות גדולי האומה ההיא, שכבר חלפה
מהעולם, ובמקומה לא בא דבר, רק עוטרה במהדורה חדשה.

*
אחלום להיות סַוָּר נמלים.
ממש כמו מרלון ברנדו,
בסרט הישן ההוא,
עטור האותות, עטור המופתים.

טֶרֶם

תַּלְאוּבָה לְשָׁרְבֵּט יָשַׁבְתִי,
עֶרֶב כְּנִיסָת הַשַׁבָּת, עֵת
נֶאֱלַם הַרְחוֹב תַּחַת חַלּוֹנִי
כִּבְדֶּרֶךְ רוּטִינָה.

טוּשׁ שָׁחֹר נָטַלְתִי
וְכָּךְ דִּמְיָינְתִי:
קַו חוֹצֶה נְיָר בִּמְאֻנָּךְ
וְעוֹד חוֹצֶה נְיָר בִּמְאֻזָּן
מַעְגָּל זָעִיר וּבְּמֶרְכָּזוֹ
הִצְטַלְּבוּת הֵקַוִים.

כְּעֵצָת חָבֵרְתִּי, צַיָירֵת דִּילֶטַנְטִית,
לֹא הִיסַּסְתִי כְּשֲׁעָלָה בְּרֹאשִׁי
הַבִּדיוֹן הַאָיֹם כְּעָבֵי דִּמְדּוּמֵי
הַבְּעָתָה.

"שָׁאבְעֶס!" , שָׁאבְעֶס!"

אֶל חַלּוֹנִי, הַשַׁבָּת הוֹפִיעָה.
טֶרֶם הֹֻשְׁלֵמָה הַמְלָאכָה.
כָּעֵת כְּפוּתוֹת יָדָי לְרָגְלַיי,
וּפָּנַיי קְרוּאוֹת אֶל צִיּוּר
הָתַּלְאוּבָה, הַסוֹפִי בְּהֶחְלֵט.