יום חמישי, 5 בנובמבר 2009

בתדירות גבוהה

אֲנִי חוֹשֵׁב שֶׁאַתְּ (אוֹטוֹסְטְרָדָה) סוּג שֶׁל בַּקְבּוּק.
הַבַּקְבּוּק הזה, יֵשׁ בּוֹ הַרְבֵּה מְאֹד נְקָבִים זְעִירִים.
וְאַתְּ שׁוֹפֶכֶת לְתוֹכוֹ מִיץ פֶּטֶל בִּתְדִירוּת גְּבוֹהָה.

אוֹטוֹסְטְרָדָה שׁוֹאֶלֶת:
וְהַכֹּל נִשְׁפַּךְ?

הוּא מֵשִׁיב:
וְהַמִּיץ פֶּטֶל הַזֶּה מַרְוֶה צִמְּאוֹנֵךְ בְּאוֹתוֹ רֶגַע שֶׁהוּא נִשְׁפַּךְ.
אַךְ הַטַּעַם לֹא דָּבַק בְּבַקְבּוּקֶךְ, יֵשׁ יוֹתֵר מִדַּי נְקָבִים.
וְכֹל נקב, כָּךְ נִרְאֶה לִי, הוּא שִׁגָּעוֹן אַחֵר.
אוֹ לֹא שִׁגָּעוֹן, כְּמִיהָה אַחֶרֶת, כְּמִיהָה שֶׁמּוֹשֶׁכֶת לְכִוּוּן
אַחֵר, וּמַשְׁכִּיחָה מַהֵר מְאֹד אֶת טַעַם הַפֶּטֶל
הַנִּפְלָט מִמְּךָ אוֹטוֹסְטְרָדָה בִּתְדִירוּת גְּבוֹהָה.

אין תגובות:

קוראים

שכנים



ארכיון הבלוג