תבנית

סָמוּךְ לַבַּיִת בַּשְּׂדֵרָה אֲשֶׁר סָבַרְתָּ שַׁיָּךְ הוּא לְךָ

וְאַתָּה מַרְגִּישׁ בּוֹ בַּבַּיִת יוֹתֵר מִכָּל מָקוֹם אַחֵר

עֵרֶב רַב דָּנִים בִּשְׁקִיקָה בְּעִנְיְנֵי הַשָּׁעָה

שְׂפָתָם זֵהָה לְזוֹ שֶׁלְּךָ וְעִנְיָנָם קָרוֹב אֵפוֹא לְעִנְיָנְךָ

אַךְ בֵּיתָם אֵינוֹ בֵּיתְךָ וּבֵיתְךָ אֵינוֹ מַשְׂאַת לִבְּךָ

וְאַתָּה יוֹשֵׁב סָמוּךְ, לְעוֹלָם לֹא בְּתוֹךְ, מְבַקֵּשׁ בִּדְמִי

שֶׁיַּפְסִיקוּ לִזְמַן מָה, לְפָחוֹת בֵּין שְׁתַּיִם לְאַרְבַּע

וְאַתָּה תֵּשֵׁב חֶרֶשׁ סָמוּךְ לַבַּיִת וְעִנְיְנֵי הַשָּׁעָה

וּמִסָּבִיב רוּחוֹת סוּמוֹת אֵינָן מַבְחִינוֹת בֵּין אָדָם לְנוֹפוֹ

עַד יִתְחַלֵּף אַתָּה בָּאַחֵר.