בַּעַל
אֲבֵדָה אוֹמְרִים עַל אָדָם
שֶׁבְּבַעֲלוּתוֹ דְּבַר מָה שֶׁאֵינוֹ.
נִדְמֶה
לִי כִּי אֲבֵדָה לְבַדָּהּ מוֹתִירָה אוֹתָנוּ
בְּמַחְשָׁבָה
בּוֹדֵדָה עַל
צֵאת
הָרוּח לְדַרְכָּהּ
אָז
בִּקַּשְׁנוּ מִלָּה מְקִלָּה
כָּזֹאת
שֶׁתָּנִיחַ לָנוּ לָחוּשׁ קִרְבָה
גַּם
אִם מָרָה, גַּם לְמָקוֹם זֶה שֶׁאֵינוֹ בַּנִּמְצָא.