שיר למלחמה

שיכונים רזים בעדשות המשקפת
נראים כגושי אבק המצטבר
מתחת למיטתי נטושת האהבה.

ואחלום על
רובים מלוטשים ומשומנים בקפידה
סדורים שורות שורות במעבר הגבול
למרחב התופת שנצבע כולו אדום.

ואחלום על
רכבים משוריינים מבשריי קץ השלום
דוממו מנועים ופלטו את חיילי הקרב
אל אדמת הרוע הצפוי לבוא, אלינו.

ואחלום על
עשן סמיך מתמר מעל מרחביי ארץ אהובים
מסתיר נופו של הים שעמעם כאביי נפש
עזים של אלפי הנשמות - משני צידי הקרב.

ואחלום על
מצביא אפוף כריזמה על גבעה נישאה
מביט במשקפתו אל אותם מרחבים טבועי
יגון חרדה צער ופחד, והלאה ממשיך.

ואחלום על
ארונות קבורה מסותתים ודגל הלאם עטפם
שורות שורות ברחבת הגבעה הנישאה
יוטמנו על אותה אדמת ארץ אהובה;
גדושה, יותר מתמיד, באוהביה.

ואתעורר;
שוב עולמי הלבן נגלה אליי;
כשמבטי שואל למהות יופיו הנאצל
אדע מה להשיב.