בָּרְבַּרָה טוּכְמָן וְעַכְבְּרֵי הַבִּיבִים


משה ניסים

יום שני, 30 בנובמבר 2009

רעיית המניה דפרסיה

רוּחַ עָצֵל; רוּחַ מִשְׁגָּלִים תּוֹפַחַת עַל עוֹר גַּבִּי.
רוּחַ מִשְׁגָּל; רוּחַ עַצְלוּת נָחַה עַל חַלּוֹנִי, קוֹפֵץ אֶל אָבְדָּנִי.

רֶגַע – הוּא אִתָּהּ בְּתַחְפֹּשֶׂת הָרוֹמַנְטִיקָן הַשָּׁקֵט
רֶגַע – מַבִּיט אֶל רוּחַ מִדְבָּר, מְלַטֶּפֶת בִּתְעוּפָה זְמַנִּים חוֹלְפִים.
בֵּין אַרְבָּעָה קִירוֹת הוּא תּוֹהֶה כַּמָּה הָגוּ זאֹת לְפָנָיו
בֵּין אַרְבָּעָה קִירוֹת הוּא יוֹצֵא לְעֵבֶר הַוִתּוּר הַגָּדוֹל

רַעְיָתִי. רַעְיָת הַמַּנְיָה דֶּפְּרֶסְיָה הַחֲלוֹמִית, וְטִבְעוֹנִית.
בְּדִיּוּק כְּמוֹתִי. רַק שֶׁאֵינִי טִבְעוֹנִי. וְהַפְרָעָתִי גָּבְרָה עַל שֶׁלָּהּ.
בְּהַרְבֵּה גָּבְרָה עַל שֶׁלָּהּ, כְּמוֹ שֶׁהַשֶּׁמֶשׁ מַעֲנִיקָה אוֹר
וְהַיָּרֵחַ מִמֶּנּוּ וְהָלְאָה. אַתְּ יוֹצֵאת, רַעְיָתִי, לִשְׁאֹל לַעֲצָתִי,
כְּשֻׁתָּפִים לַמַּנְיָה דֶּפְּרֶסְיָה הַחֲלוֹמִית, וְאֵינֵךְ יוֹדַעַת
אִם עוֹמֵד אֲנִי בִּשְׁלוּלִית הַדָּם אוֹ בְּצִדּוֹ הָאַחֵר שֶׁל נְהַר
הַמַּיִם הַזַּכִּים, וְאֲנִי יוֹדֵע, אַתְּ יָרֵחַ; אַתְּ אוֹטוֹסְטְרָדָה,
וְלָעוֹלָם לֹא תִּקְרְאִי אֶת הַשִּׁיר, כִּי אַתְּ טִבְעוֹנִית וְאֲנִי
צַיָּד קָדוּם הַלֹּקֶה בַּמַנְיָה דֶּפְּרֶסְיָה הַמְּדֻמָּה – בְּדִיּוּק כְּמו הַשֶּׁמֶשׁ.

הוּא בְּשְּׁבִיל יָרֹק, מְתָאֵר תֵּאוּרִים.
רוֹצֶה לְחַפֵּשׂ אֶת הַיּוֹנִים שֶׁנִּשְׁכְּבוּ עַל הַגָּדֵר בְּעֵתוֹת מִלְחָמָה.
הִיא יוֹצֵאת אֵלָיו לְבַקֵּשׁ חֶמְלָה,
רוֹצָה לִהְיוֹת חָפְשִׁיָּה יוֹתֵר מִבְּעָבָר,
עֵת כָּבְלוּ יָדֶיהָ, הַמְּלַטְּפוֹת מִכְחוֹל, לְמִטָּה מֻצַּעַת לָבָן.

וּלְעִתִּים, רַעְיָתִי, אֲנִי מַרְגִּישׁ כְּאִלּוּ אֱלֹהִים תָּפַס תְּנוּמָה.
כְּמוֹ בְּאֶמְצַע חֹדֶשׁ יוּלִי 2006, שֶׁלָּרִאשׁוֹנָה בְּחַיַּי הוּא נָתַן
לִי אֶת הָאֶפְשָׁרוּת לַחוּשׁ אֹשֶׁר שֶׁלֹּא אוּכַל לַהֲרֹס בְּמִלִּים
יְבֵשׁוֹת, אֹשֶׁר מוּגָן, כָּזֶה שֶׁבָּא אֵלַי אַךְ לֹא כָּפוּת לְחַיַּי.

וְאוּלַי, רַעְיָתִי, תִּהְיִי שֶׁלִי.
רֹאשׁ הָאָרוּרִים יִתְפֹּס תְּנוּמָה קַלָּה,
וְנוּכַל כָּךְ לִהִשְׂתָּרֵעַ תַּחַת עֵץ הַצַּפְצָפָה
כְּשֶׁהַשֶּׁמֶשׁ מְסַנְוֶרֶת עֵינַיִךְ,
וְאֲנִי אֶשְׁכַּב עַל גַּבִּי, מְסֻנְוָר מֵאוֹר יָרֵחַ.

אין תגובות: