תל אביב

שִׁיר אַהֲבָה לְתֵל-אָבִיב שֶׁעַל מִדְרְכוֹתֶיהָ לֹא אֲטוֹפֵף סְתָם כָּךְ

בְּעִתּוֹת חֻלִּין,

עַל חוֹמוֹתֶיהָ הַמְּדֻמִּים לֹא הִפְקִידוּ שׁוֹמְרִים מְזֻיָּנִים

כָּל הַיּום וְכָל הַלַּיְלָה.

גְּבוּלוֹתֶיהָ פְּרוּצִים בַּמֶּרְחָבִים, אַךְ טֶרֶם

נִמְצְאוּ הַשּׁוֹטִים הַמְּעֻנְיָנִים לִשְׁדֹּד וְלַחֲמֹס בִּנְיָנֶיהָ וּרְחוֹבוֹתֶיהָ

שֶׁבְּחֲלוֹף הַשָּׁנִים הָיוּ לְמִשְׁכָּן אַנְשֵׁי רוּחַ וּמְשׁוֹרֲרִים, מַחֲזָאִים,

שַׂרִים נִכְבָּדִים,

שַׂחְקָנִים וְהָמוֹן הַנִּשְׁבָּה בְּקִסְמָם הֶחָפֵץ לְהִדַּמּוֹת

לִדְמוּתָם, שֶׁיַּזְכִּירוּ אֶת שְׁמָם בָּעִתּוֹן, שֶׁיִּקְרְאוּ עַל שְׁמָם רְחוֹב,

אַךְ נָחֲלוּ קַלְקָלָה וּמֵתוּ בִּרְחוֹבוֹת תֵּל-אָבִיב הַפְּרוּצִים,

לְלֹא חוֹמָת יָהּ, לְלֹא יִרְאַת יָהּ, מֵאוֹהֲבִים בִּשְׁעַת שְׁקִיעַת מִבְדֶּה

כְּשֶׁהַשֶּׁמֶשׁ עוֹשֶׂה הֶכֵּרוּת תְּקוּפָתִית עִם קַו הָאֹפֶק וּמִטַּשְׁטֵשׁ,

אַךְ גַּם אַהֲבָה זוֹ

סוֹפָהּ בַּהֶרְגֵּל, וְעֹמֶק הַיָּם סוֹפוֹ בַּקַּרְקָעִית,

וְהַחוֹף סוֹפוֹ בִּתְקוּפַת טֵבֵת וּמִמֶּטְרִים הַמְּצַעֲרִים שֶׁצֶף

רְחוֹבוֹת תֵּל-אָבִיב. תְּחִיָּתָהּ בַּקַּו הַחוֹצֶה עֲנָנָה וְהֲנָאָה.

תֹּם וְהַשְׁלָמָה.