שירה בקצרה

יְדִידָה שֶׁהִכַּרְתִּי דֶּרֶךְ יְדִידָה הִתְעַנְיְנָה:

"אַתָּה כּוֹתֵב שִׁירָה?"

"כֵּן", הֵשַׁבְתִּי, אֲנִי כּוֹתֵב שִׁירָה

בִּקְצָרָה.

הִיא אֵינָהּ נֶחְפֶּזֶת, אֲנִי מוֹסִיף כִּמְבֻסָּם,

יֵשׁ לָהּ בַּיִת קָטָן צְמוּד קַרְקַע

עִם סָלוֹן, מִטְבָּח וַחֲדַר שֵׁנָה, חַיָּה לְלֹא מַחְסוֹר,

וְאֵין פּוֹרְצִים הָאוֹרְבִים בָּרְחוֹבוֹת

הַכֹּל נִכְנָסִים וְיוֹצְאִים דֶּרֶךְ מִרְפֶּסֶת וְחַלּוֹן

דַּרְכָּם נִתָּן לִרְאוֹת רָחוֹק וְגַם לִקְפֹּץ קָרוֹב

וְשׁוּב לִרְאוֹת

וְשׁוּב לִקְפֹּץ.

אַחֶרֶת, זֶה הַיַּתּוּשׁ הַנִּמְרָח עַל שִׁמְשַׁת גּוֹרֵד הַשְּׁחָקִים

וּמוֹתִיר זֵכֶר שֶׁלֹּא נִפְקַד לְעוֹלָם.

מֻזְמָנִים נִמְלָטִים מִדֶּלֶת הַכְּנִיסָה הַמִּסְתּוֹבֶבֶת בַּלּוֹבִּי

מְנִידִים בְּרֹאשָׁם - לֹא רוֹצִים.

לֹא רוֹצִים.