נצחית ולא בת-פטירה

מה לך נשמתי בטרם בואך הנה,
באימננטיות רכה לגופי,
ולאן תחפצי לכת בהיעדרו,
בימים ההם ובימים לבוא.

אַיֵּךְ בעתות אלה,
אשר אלכסנדר הגדול הכריע
ארצות מדרום ומצפון ועד הודו,
והפך להגמון ברית הליגה הקורינתית ופרעה מצרים.
אַיֵּךְ.

אַיֵּךְ, נשמתי, באותם רגעים,
אשר אדע אודות אותם ספרים כבדי משקל ועבי-כרס,
ועליהם פרשנויות, שונות משנות חייך.

אַיֵּךְ במשברי החורף והצלפות הקיץ.
במחדליי אהבת הכזב ושנאת המותר.
וברצוני, החופשי, להכחיש מפנייך הנסתר.

אַיֵּךְ נשמתי מצופת הדמים,
ותוגת בני עמי בגלות האתמול,
ואולי המחר. ובארצות אלה, לעולם אכיר.
ומי את אם לא אני. וכי תכירי ואני לא אכיר?

בעתות תקווה וביגון הלחימה,
נשבית וכולך תֵהִייה.
הכיצד נצחית את, ולא בת-פטירה.

אַיֵּךְ נשמתי, אַיֵּךְ.