עונת הצלפת החמה

בכל הפעמים בהן עצרתי למשמע רוחי
בתורי אחר האוקיינוס הגדול;
הטעו ליבי הנחלים היפים למראה
ונעימים למשמע, ביום שמש
כשהענפים מגוננים מפני
אלומות הכוכב המעודנות.

הטעוני הם, ואמשיך
ואטופף לצידו בצפייה לפגוש
בה בעוד זורם הוא לצידי;
כמשקיף בי
כמצליף בי
ורודה בי

הנחלים אגרו בי כזב,
והיו לי לעזר וחמלה, בו בזמן.
כי זכרתי את אותו פסוק מספר הספרים;
המבשר שהם הם מובילים לליבה
הטמיר והאינסופי, ושם יעדי ומטרתי;
ובו שמתי חפצי.

כך אדע
אין ביכולתם של הנחלים להכיל את
טמירותהּ, כי גדול ורב הוא מללבות
ונשמות הנחלים שזרמו לצידי,
אך ארצה בהם, כל עוד סתום הוא סודם.

אגלוש לתוך הימה הקרה, להיות שם
ורק שם, ממקשרי הנחלים אהיה,
והאוקיינוס הנעלם, לו ציפיתי,
ימתין מעט - עד שאתאכזב מימה קרה זו.

הטעוני הם, ואמשיך
ואטופף לצידו בצפייה לפגוש
בה בעוד נוהר הוא לצידי;

וזאת אדע
לא בכוחם של הנחלים לגדוש את
ליבה העצום, כי כה גדול ורב הוא מללבות
ונשמות הנחלים הנבובים שיבשו עם
בוא עונת הצלפת החמה.