עיי חורבות השיממון

על עיי חורבות השיממון;
רוחי קפוצה לה מוכת-הרס
בצילו של אבק מָרְעִדֵיי אדמות הקטל.
שִבְרֳונַה הרטוט ינסוק מעלה בעוד
רחשי הילולת ניצחון צֳורֵרָי
פִעְפֵעֻו בשִטְנֻות לעורקיי נוזל קיומנו.

קום ונגמלתי ובמחולות יהב יצאתי.
וברינה כבדת מרפא נדמתי.
כעובר הנובל - ככישלונו של אדון השנאות -
דִמְיוֹנְךָ הניכר נִטְמָע במִדְגָרַת רוּחנו;
ובמחולות יהב, שוב, יצאתי.

בעיי חורבות השיממון;
נעוצה אֵיבָתִי מדם היוולדי
ואראה ואכיר בצווארי
המדמם מלחימת אמש;

מעיי חורבות השיממון;
גובשתי
לתאו פרוע-איבה
וכחוש-תבונה נֵבֻובָה
הֻשְמָדְתִי

וכעת, תובע אני דָמְכֵם!