האדמה מקוללת

אתה האיש תר אוצרות הר הפסולת המכונה 'חיריה'.
חושק בנסתרות ואורב לגאולות כסלק ירוק המבקש צבעו.
נשמע ליונקים אשר קידשו האדמה המקוללות - וענית אמן!
נרגש למשמע חצוצרת המקהלה שכבר אינה, ויללת התן שנדם.
מעניק מליבך לאחרים ולאחרות שלא העניקו מליבם לך, ולכך הבלגת.
נענה לרצונות אנוש בהסירך את כובעך אשר אהבת, ומן הניכר רכשת.

אני הוא האיש שמצא אוצרות הקודש שם ב'חיריה'.
אשר חשקתי, נשמעתי, נרגשתי, הענקתי ונעניתי לרצונות אנוש.
אך דבר, בתמורה, לא אדע.

האדמה מקוללות! האדמה מקוללת!
מעידים הם באוזניי, ולכך האמנתי.

דבקותך ורצונך להיות אותו נש
ששנים רבות לפניך נסקל באבנים
ונרגם אתה כעת.