אידה

אַתְּ הָאִיד שֶׁלִּי אָמַרְתִּי, יוֹנָת מִלָּה שֶׁלִּי חָשַׁבְתִּי,

עַל אַף שֶׁאֵינֵךְ לְצִדִּי

רוֹב שְׁעוֹת הַיְּמָמָה אֵין זֶה אוֹמֵר דָּבָר

אַתְּ מֶרְחָב הָאִיד שֶׁלִּי

וְהוּא אוֹטוֹקְרַטְיָה מֻפְרַעַת וַעֲרֵבָה בִּכְסוּת

מֶתֶק שְׂפָתַיִךְ וְרֹךְ דַּדַּיִךְ; כְּנַעֲרָה הָרוֹדָה בְּהַתְמָדָה

בִּנְתִינֶיהָ הַצַּיְתָנִים

הַמְּעֻנָּגִים

הַמַּרְדָנִים

אַתְּ הַכְּלִמָּה הָעֲלוּמָה שֶׁלִּי

אַתְּ הָאַשְׁלָיָה הָאֲמוּלָה שֶׁלִּי

אַתְּ הַסְּבִיאָה הַחֲשׁוּקָה שֶׁלִּי

אַתְּ הַמִּלָּה הַמֻּכֶּה שֶׁלִּי

אַתְּ הַמַּהְפֵּכָה הָאַלִּימָה שֶׁלִּי

אַתְּ הָאִיד הַלֹּא נָכוֹן בַּזְּמַן הַנָּכוֹן שֶׁלִּי,

מִי אַתְּ

?

הַדֶּלֶת פְּתוּחָה

וְאַתְּ יְשֵׁנָה,

אַחַת אַתֶּן תַּחַת כַּנְפֵי יִצְרִי.