הצילום כעיסוק מתסכל של המשורר

כְּשֶׁחוֹשֵׁב לִבִּי כְּפַעַם בְּפַעַם לְסַפֵּר דְּבַר מָה

בְּאֹפֶן יוֹצֵא דֹּפֶן, לֹא אָפְיָנִי לוֹ,

לְמָשָׁל

עַל שְׁבִיל יָתוֹם אוֹ סַפְסָל מְכֻתָּר גִּדּוּלֵי פֶּרֶא שֶׁנִּשְׁכַּח בְּצַד הַדֶּרֶךְ,

אֲנִי מַקְפִּיא אֶת הַנְּקֻדָּה הַבּוֹדֶדֶת הַיְּחִידָה

בְּזָוִית טוֹבָה וְאֵיכוּת סְבִירָה, הַכָּל בְּהֶתְאֵם לִסְגֻלּוֹתַי,

וּבְתוֹךְ כָּךְ מְפַסְפֵס רַק אֶת הַהַקְדָּמָה הָאֶמְצַע וְהָעִקָּר

אֵלֶּה נוֹתְרוּ בָּרְחוֹב, מִדַּפְּקִים עַל דַּלְתִּי בַּסַּעַר עִם סַלְסִלַּת הָאֹכֶל

וּמַמְתִּינִים, אֲפוּפֵי פְּתִיתֵי שְׁלָגִים.

וּכְשֶׁאֲנִי אוֹחֵז עַתָּה בַּמַּדְרֵגוֹת הַקְּפוּאוֹת בִּרְחוֹב יַלְדוּת

וּמַצִּיגָן בְּאֵלֶם מִלִּבִּי לַחוּץ,

תְּמוּנָה אַחַת שָׁוָה אַלְפֵי מִלּוֹת סְרָק

הַמַּמְתִּינוֹת לַמַּפְשִׁיר שֶׁיָּבוֹא,

שֶׁיָּבוֹא וְיַפְשִׁיר הַקָּפוּא לְיָם גּוֹעֵשׁ.