תחנת הרכבת הישנה בירושלים

תַּחֲנַת הָרַכֶּבֶת הַיְּשָׁנָה לְיַד תֵּאַטְרוֹן הַחַ'אן

הָפְכָה אַנְדַּרְטַת עוֹלָמִים.

בְּיָמִים בְּהִירִים נִתָּן לְהִזָּכֵר בְּלוּחוֹת הַזְּמַנִּים

בַּנְּסִיעָה הַמְּיַגַּעַת מִיָּפוֹ לִירוּשָׁלַיִם שֶׁאֵינָהּ הִצְדִּיקָה

לֹא אֶת הַזְּמַן וְלֹא אֶת הַיַּעַד

כְּחַיֵּינוּ -

הַמַּגְשִׁימִים מִלּוֹתָיו הַכְּבֵדוֹת מֵחוֹמוֹת שֶׁל קֹהֶלֶת.

מַאֲמַצִּים גְּדוֹלִים עוֹשֶׂה הָאָדָם זָכָר וּנְקֵבָה

לִקְבֹּר רוּחַ חָלְיוֹ בַּמִּסְתָּרִים

וּבִשְׁלַב זֶה כָּל כִּשָּׁלוֹן כַּהַצְלָחָה

הַמְתָּנָה בְּתַחֲנַת הָרַכֶּבֶת הַיְּשָׁנָה לַמְּחַלְּצִים.

שיר לעת מלחמה ושלום

דבֵּר –

אך אל תנתק את הלאו מן הכן

פאול צלאן

כְּפִי שֶׁאֵין טוֹב בַּמִּלְחָמָה

כָּךְ גַּם אֵין רַע

בַּמִּלְחָמָה.

וּכְפִי שֶׁאֵין טוֹב בַּשָּׁלוֹם

כָּךְ גַּם אֵין רַע

בּוֹ.

פעם ישבתי על ספסל

פַּעַם יָשַׁבְתִּי עַל סַפְסָל וְלֹא זָכַרְתִּי דָּבָר.

פַּעַם קָנִיתִי אוֹת וּפְרָחִים.

רָצִיתִי לִהְיוֹת מִדְבָּר.

פַּעַם שָׁקַלְתִּי לְהָמִיר דַּקּוֹת בְּיָמִים.

וְהַיּוֹם נִרְאִים הַדְּבָרִים כְּפִי שֶׁהָיוּ בֶּעָבָר

וּמְעַט שׁוֹנִים: הַסַּפְסָל אֵינוֹ הַפְּרָחִים נָבְלוּ וְהָרָצוֹן לִהְיוֹת מִדְבָּר

נִטְמַן בִּשְׁאוֹל מִכְתְּבֵי קֹדֶשׁ.

הַשֶּׁקֶר הַגָּדוֹל שֶׁל הַמָּחָר.

*

פַּעַם בִּשְׁעוֹת הָעֶרֶב יָצָאתִי מִדִּירָה שְׂכוּרָה

לִרְאוֹת דִּירָה שְׂכוּרָה אַחֶרֶת

וּבַחֲזָרָה.

מתוך: רשימות על תרבות והזמנים

הַרְחֵק מִכָּאן יוֹדֵעַ הַשֶּׁמֶשׁ לְרַחֵף וְלִשְׁאֹל שְׁאֵלוֹת קָשׁוֹת אֶת בְּנֵי הָאָדָם. בֶּהֱיוֹתוֹ בֵּן תְּמוּתָה, מְבַקֵּשׁ לוֹ הָאָדָם פִּסַּת אֲדָמָה בָּרָה, צִלּוֹ שֶׁל עֵץ, שִׂיחַ קִיקָיוֹן, לֹא רִגְשֵׁי אָשָׁם וְלֹא יִרְאַת אֱלֹהִים, אֲפִלּוּ לֹא חֻרְבָּן בַּיִת וּבְנִיָּתוֹ מֵחָדָשׁ. הִנֵּה עוֹמֵד אֲנִי וּמִשְׁתַּהֶה, מְבַקֵּשׁ רַחֲמִים, יוֹדֵעַ שֶׁהַסּוּף קָרֵב וּלְפָנַי אַךְ הַהַתְחָלָה.

קול המון הגשם

וַיֹּאמֶר אֵלִיָּהוּ לְאַחְאָב, עֲלֵה אֱכֹל וּשְׁתֵה:  כִּי-קוֹל, הֲמוֹן הַגָּשֶׁם

מלכים א' י"ח 41

גֶּשֶׁם גָּדוֹל נִתַּךְ עַל כְּתֵפִי

בְּשׁוּבִי מִן הַיָּרִיד

בָּרָד עַל רֹאשִׁי

עוֹד יָבוֹא לוֹ הֶעָתִיד.

אֵין לִי אֶרֶץ מוֹלֶדֶת

אֵין לִי אֶרֶץ נֵכָר

שֶׁקֶר אוֹהֲבִים עָשׂוּ בִּי

קַיֶּמֶת רַק אֶרֶץ וְגַם

הִיא אֵינָה לִי וְלֹא לְאִמִּי

כִּי אֵין קוֹל שָׁמַיִם וְאֵין

עֹנֶה אַךְ יַיִן.

פִּתְאוֹם מַכָּה כְּפָטָה מוֹרְגָּנָה:

אָנָה שָׁב אָנִי?

קוֹדְמִי! עֲנֵנִי נָא, אָנָה!

שָׁלוֹם מִדְבָּרִי; שָׁלוֹם מְעָרָתִי;

בָּא אֲנִי הָאֹהָלָה.