נאמנים למסלול מדויק

מחשבה רצינית שלא סובלת דיחוי.
היא עלתה עוד לפני שהתעוררתי ונשקלה
לפני שצחצחתי שיניים וגם מספר דקות
לאחר מכן.

קיימים אנשים חיים, נושמים, שהולכים לעבודה
כל יום, מסורים למשפחותיהם ולעבודתם. קיימים.

אותם אנשים, או חלקם,
מעולם לא האזינו ל'אמנזיאק'.

הם קיימים. רואים אותם בכביש, במשעול הצר
בדרך למרכול השכונתי, במסעדה יוקרתית וזו
פחות יוקרתית ומבעד לחלון בצוותא עם כלב
או כל חיה אחרת.

למרות העובדה הנוראה,
הם נראים לא פחות מאושרים מהמיוחדים.
אולי לא שמעו על הדבר. וגם אם כן, היו עוצרים להאזין?
וכשהיו עוצרים להאזין, היו מקדישים לו זמן?

סביר הוא שהיו ממשיכים בעיסוקיהם כחרשים,
מתעלמים מכל היופי שהעולם או חלקו מציע לנו,
נאמנים לעבודתם, למשפחתם, למסלול מדויק.
למוות.