פיסול

אֲנִי פַּסָּל חוֹבֵב
וְאֶת דַּדַּיִךְ אֵינִי מְסֻגָּל לְפַסֵּל.
לוּ יְצֻיַּר וְהָיִיתִי מְנַסֶּה וְאַף
בְּהַצְלָחָה יְתֵרָה
מָה כְּבָר הָיָה יוֹצֵא,
זוּג שַׁדַּיִים מִפְּלָדָה.

עִקָּר שָׁכַחְתִּי.
לוּ לָמוּד פַּסָּלוּת הָיִיתִי,
אֶת דּוֹמֵם הַבְּרִיאָה בְּרוּחַ דַּדַּיִךְ
הָיִיתִי מְעַצֵּב
בִּפְלָדָה, כְּדֵי שֶׁהָעוֹלָם
כֻּלּוֹ יִרְאֶה אֶת כְּלִיל יֹפִי
הַבְּרִיאָה.