עיתים לשירה

נָפַל הַפּוּר. הַיּוֹם כּוֹתְבִים שִׁירִים.

לֹא מְחַכִּים לְגוֹדוֹ

לֹא מִתְמַהְמְהִים כְּבֶן דָּוִד

הַיּוֹם שָׁבִים לִכְתֹב שִׁירִים,

אֵלֶּה

נֶעֶזְבוּ זֶה לֹא כְּבָר עַל רֹאשׁוֹ שֶׁל הַר,

עֵירֻמִּים, נְבוֹכִים, הֲלוּמֵי שֵׁכָר,

וְהַיּוֹם, בְּדִיּוּק עַכְשָׁו,

מַתְחִילִים שׁוּב מֵהַתְחָלָה

לִנְגֹּעַ בִּרְסִיס תִּפְאַרְתָּהּ

כְּמוֹ דָּבָר לֹא אֵרַע,

וְיוֹצְאִים מַעְלָה, גָּבוֹהַּ עוֹד וָעוֹד,

מֵעֵבֶר לְמַה שֶׁרוֹאֶה הָאָדָם הַסָּבִיר,

שָׁם לָרֹב הֵם מַמְתִּינִים,

בְּמַבָּט רִאשׁוֹן מְיֹאָשִׁים

בְּמַבָּט שֵׁנִי מְחֻיָּכִים וְאָז מְרִירִים,

אַךְ

לֹא מְחַכִּים

לֹא מִתְמַהְמְהִים

לֹא עוֹסְקִים בִּקְרִיאָה וּפַרְשָׁנוּת זְמַנִּית רִגְעִית

(אַלְמוֹתִיִּים)

הַיּוֹם שָׁבִים לִכְתֹב שִׁירִים.