יום חמישי, 4 במרץ 2010

חבוקים בְּחֵית וְקוּף

לְהַאֲרִיךְ, בְּעַיִן, כַּמָּה יָפָה הִיא,
אוֹמֵר שָׁעַתָּה גּוּפִי
מִתְמַלֵּא עֹשֶׁר, בְּאָלֶף, וְאֹשֶׁר, בְּעַיִן.
וְאֵין אֲנִי מַשְׁלֶה עַצְמִי
שֶׁמָּא תָבוֹא הִיא לְחַדְרִי, בְּחֵיִת,
בִּשְׁעַת דִּמְדּוּמִים וְתֹאמַר
בְּדִיּוּק מַה שֶׁרוֹצֶה אֲנִי לִשְׁמֹעַ.
תִּרְצֶה לִנְסֹעַ, עִם נוּן,
לֶאֱכֹל בְּמִסְעָדָה, בְּעַיִן,
לָשֶׁבֶת בְּמִסְפָּרָה, עִם חִירִיק בַּמֵּם,
וְנִישַׁן יַחְדָּו, חֲבוּקִים, בְּחֵית וְקוּף,
לְאַחַר יוֹם עָמוּס, בְּעַיִן טוֹבָה,
כְּשֶׁכֹּל הַהוֹגִים הַגְּדוֹלִים יָבִּיטוּ
מִמַּעַל, נְטוּלֵי חֵמָה.

אין תגובות:

קוראים

שכנים



ארכיון הבלוג