הכרה (דיאנה קראל)

לדיאנה

בִּשְׁעַת בֹּקֶר מֻקְדֶּמֶת מְאֹד,

חָמֵשׁ בַּבֹּקֶר בְּעֵרֶךְ,

דִּיאנַה קְרֹאל כְּבָר מְשׁוֹרֶרֶת

בְּאָזְנִי אֶת שִׁירָהּ

עַל לֵילוֹת שְׁקֵטִים וְכוֹכְבֵיהֶם

וְזֶה מְחוֹלֵל בִּי רְטָטִים

קָרוֹב לְוַדַּאי שֶׁהִיא יְשֵׁנָה עַכְשָׁו

אוֹ עֵרָה בְּמִטָּתָהּ

אוֹ בְּהוֹפָעָה חַיָּה לִפְנֵי רְבָבוֹת אָדָם

מְנַגֶּנֶת עַל פְּסַנְתֵּרָהּ וּמְשׁוֹרֶרֶת

בְּאָזְנִי אֶת שִׁירָהּ

עַל לֵילוֹת שְׁקֵטִים וְכוֹכְבֵיהֶם

הֵיכָן שֶׁהוּא בָּעוֹלָם, מֻקְדָּם

מְאוֹד בַּבֹּקֶר, עִם עֲלוֹת הַשַּׁחַר.

וְגַם אִם אֵינָה עוֹשָׂה אֶת כָּל זֶה,

הִיא לָבֶטַח נִמְצֵאת שָׁם, חֲתוּלָה לְבָנָה בְּגִנַּת זָרִים,

חוֹבֶקֶת גֶּבֶר, שֶׁקָּרוֹב לְוַדַּאי לְעוֹלָם לֹא יִהְיֶה

אֲנִי.