שירה מביעה (לא לפחד מהחושך)

שִׁירָה מַבִּיעָה

בִּדְרָכִים

פְּשׁוּטוֹת

סוּגְיוֹת

מֻרְכָּבוֹת. אֲנִי,

לְמָשָׁל.

לֹא לְפַחֵד מֵהַחֹשֶׁךְ.

מֵהַחֹשֶׁךְ

אֵין לְפַחֵד

זֶהוּ אֵפוֹא מֶסֶר כִּמְעַט חִנּוּכִי

מְעַט פִילוֹסוֹפִי

לְדוֹר הַמְּגַשְּׁשִׁים הַבָּא.

אֲבָל מֵהַפַּחַד יֵשׁ לְפַחֵד תָּמִיד יֵשׁ לְפַחֵד מֵהַפַּחַד

כִּי פַּחַד

זוֹ מִ לָּ ה

בַּשָׂפָה הָעִבְרִית

אֲשֶׁר מְשַׁדֶּרֶת לָנוּ אֶת הַהַבְחָנָה הַמָּרָה

הַחַד מַשְׁמָעִית

בֵּין אִי-פַּחַד לְפַחַד

וְכַאֲשֶׁר אֵינִי פּוֹחֵד מֵהַפַּחַד

אֲנִי פּוֹחֵד מֵאִי-הַפַּחַד

אֲנִי מִתְנַעֵר מִ מַּ חְ שָׁ בָ ה סֶמַנְטִית כָּלְשֶׁהִי.

וְכַאֲשֶׁר מְיַעֲצִים לִי לֹא לְפַחֵד מֵהַפַּחַד

לֹא לְהִסְתַּנְוֵר מִקַּרְנֵי הַשֶּׁמֶשׁ

אֲנִי יוֹדֵעַ הַדּוֹבֵר הֻחְלַט

אִידְיוֹט

מֻחְלָט

שֶׁאֵינוֹ מוּדָע לְכָךְ שֶׁשִׁירָה מַבִּיעָה בִּדְרָכִים פְּשׁוּטוֹת סוּגְיוֹת מֻרְכָּבוֹת.

אֲנִי, לְמָשָׁל.