דיוקן עצמי

"אני אדם. יש לי ברירה"

מהשיר "אדם" מאת  נתן זך

זֶה הַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי לְבוֹא הַסְּתָו.

הוּא בָּא.

אֲנִי יוֹשֵׁב תַּחַת עֵץ הַתְּאֵנָה שֶׁל סָבִי

וְאָז הוּא הוֹלֵךְ וְהַהוּא בָּא

עוֹדִי תַּחַת עֵץ הַתְּאֵנָה

פַּעַם בִּסְוֶדֶר פַּעַם בְּטִי.

שְׂפַת הַגֶּשֶׁם עֲרֵבָה לְאָזְנִי. קָנִיתִי מִטְרִיָּה.

יוֹנֵק

מִשָּׁד אִמִּי. שֶׁמֶשׁ שׁוֹקַעַת.

הִגִּיעַ הַזְּמַן לִישֹׁן.

הִשָּׁאֵר עוֹד קְצָת, חָבֵר קָרוֹב אוֹמֵר,

בַּשָּׁמַיִם הֵרִים הַיָּרֵחַ יָדַיִם

וְנֶאֱנַח

מָרַח קְרֶם הֲגָנָה וְיָרַד לַיָּם לִתְפֹּס מְעַט שֶׁמֶשׁ.

שיר אחרון

בְּשִׁיר אַחֲרוֹן הָרָצוֹן לְמַלֵּא עוֹלֶה עַל כָּל רָצוֹן נִכְסָף בֶּעָבָר.

שׁוּרוֹת הַנִּכְתָּבוֹת לְלֹא הֶקְשֵׁר חִידָתִי

נִסְלָחוֹת

לְאַחַר מִכֵּן מִתְגַּנְדְּרוֹת בְּבֵאוּר מְגֻנְדָּר מְאֻבְזָר.

תָּמִים הֵם יוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ מִלְּבַדִּי. צוֹפְרֵי אוֹטוֹבּוּסִים מַחְרִישֵׁי אָזְנַיִם.

אֲנִי כְּמַאֲזִין לִדְבָרָם וְהֵם כִּמְדַבְּרִים בִּדְבָרָם.

פְּתָיִים, הֵעַרְתִּי. צִיּוּץ צִפּוֹר בִּשְׁעַת בֹּקֶר.

עַל הָאָרֶץ מַתִּירִים עַתָּה קוּרַי לָרִאשׁוֹנָה וּמוֹחִים דִּמְעָה,

מְקַשְּׁטִים כָּל מִלָּה כְּעָנָף בְּעֵץ אַשּׁוּחַ חַג מוֹלָדִי.

מַרְקֶר צָהֹב זוֹהֵר בַּיָּד: הַכְּתֹבֶת הָיְתָה עַל הַקִּיר וְנִמְחֲתָה.

תְּלִיַּת דְּיוֹקָן עַצְמִי: דְּפִיקוֹת הַפַּטִּישׁ בְּמַסְמֵר מֵחֶדֶר סָמוּךְ

כְּתִעוּד קֶצֶב פְּעִימוֹת הַלֵּב בְּמוֹנִיטוֹר אִישִׁי.

מִישֶׁהוּ יֵלֵךְ בִּשְׁבִילִי, אַמְלִיךְ יְהוֹשֻׁעַ תּוֹרָן בְּהֵעָלְמִי,

רַב הַנִּסְתָּר עַל הַנִּסְתָּר. תֹּם הָאָרֶץ לֹא אָזַל.

הַצְּפִירָה נָדַמָּה, הַצִּפּוֹר נָדַדָּה, הַפַּטִּישׁ נָפַל אַרְצָה וְהוֹתִיר סֶדֶק בְּרִצְפַּת בַּיִת

שֶׁלֹּא אֻכְלַס מֵעוֹלָם.