בלשן

לפרופ' גלעד צוקרמן
בלשן

נִסִּיתִי לִכְתֹּב וּמָחַקְתִּי מִסְפָּר פְּעָמִים,
אֲנִי אֶהְיֶה הוֹגֵן רַק לְפִסְקָה אַחַת
וְאֹמַר שֶׁאוּלַי אַתָּה צוֹדֵק.
וְזֶה אוֹמֵר שֶׁאוּלַי אֲנִי צוֹדֵק.
אֲנִי אֶשָּׁחֵק אֶת הַמִּתְגּוֹנֵן
וְאַתָּה רַק תְּדַבֵּר עַל הֶעָבָר, הַהוֹוֶה
וְהַנִּמְשַׁךְ. אֲנִי רַק אֲנַסֶּה לָתוּר אַחַר הַנְּקֻדָּה
הַנְּכוֹנָה בָּהּ הַלֵּב נְחְמַץ וְאוֹמֵר
הוּא לֹא צוֹדֵק, וָאֲנִי מוֹחֵק.

וָּמה רַע אִם אֶכְתֹּב לְךָ מִכְתָּב
בּוֹ אֶכְתֹּב כְּדוֹבֵר יְלִידִי
שֶׁרָאִיתִי דַּעְתְּךָ שְׁלוֹשָׁה פְּעָמִים בִּשְׁלוֹשָׁה צוּרוֹת שׁוֹנוֹת.
מָה רַע יִהְיֶה הַדָּבָר,
אִם אֶשְׁכַּב עַל הַגַּב וְאֶתֵּן לַתְּגוּבָה לַעֲבֹר
מֵעַל גּוּפִי, מַה יִהְיֶה אָז? אֵינִי יוֹדֵע
מַהִי הַתְּשׁוּבָה
כִּי אֲנִי מִשְׂחָק, מִשְׂחָק בְּאַגַּן הַיְּרֵכַיִם הָרָחָב
של הַסְּבָרָה. אֲנִי נֶאֱנַק מִכְּאֵבִים
וְאֵין שׁוֹמְעִים. וְאוּלַי זֶה לֹא נוֹרָא כָּל כָּךְ,
כִּי מִי כְּמוֹתִי יוֹדֵע שֶׁהַכֹּל הִתְבַּדְּרוּת
תַּגְלִיוֹת וְדֵעוֹת שֶׁחוֹדְרוֹת עָמֹק לַלֵּב,
וּמַעֲנִיקוֹת לַאֲנָשִׁים הָאַמִּיצִים תֹּאַר לוֹעֲזִי מְכֻבָּד
לִפְנֵי הַשֵּׁם.